ע"א 611/66

תקציר

פסק הדין נסוב סביב כתב ויתור נוטריוני חתום על ידי יורשיו של אליהו גולדמן, המוותר על פירות עזבונו לטובת אמו האלמנה. השאלה הייתה האם ויתור זה מהווה העברת הכנסה או רק שימוש בה. על התיק ערער בעלה של אחת היורשות, וערער על הערכת הכנסותיה של אשתו על ידי פקיד השומה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, אך בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט ויטקון, קיבל את ערעורו של פקיד השומה. בית המשפט העליון הכיר בביטול ההמרה, שכן המשיבים שמרו לעצמם את הזכות למכור את חלקם בעיזבון. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על פקיד השומה שלא טען זאת בשלב השומה וביקש להימנע מלאפשר את התביעה בשלב הערעור. פסק הדין התעמק בהבחנה בין ניכור הכנסה לבין השימוש בה, וקבע כי נדרש ניכור ברור ומוחלט להעברת הכנסה על פי ההלכה. במקרה זה, האם האלמנה הורשתה לגבות וליהנות רק מההכנסות השייכות ליורשים, ללא כל זכות במקור ההכנסה. בית המשפט הדגיש כי למרות המניעים החיוביים שעמדו מאחורי כתב הוויתור, החוק אינו יכול לראות פעולות כאלה בחיוב, במיוחד בכל הנוגע למזונות הורים. בפסק הדין נקבע כי יש לקבל את הערעור, ולהחזיר את השומה המקורית על כנה, אם כי ללא הוצאות שנפסקו למערער, בהתחשב בכך שניתן היה להימנע מהערעור אילו פקיד השומה היה מפעיל את סעיף 84 לפקודת מס הכנסה. פסק הדין, שניתן ב-9 באפריל 1967, הדגיש את המורכבות הנובעת ממערכות מס פרוגרסיביות, שבהן יחידים מנסים לחלק את הכנסותיהם כדי להפחית את נטל המס שלהם.