עע"מ 5645/21

תקציר

במקרה של ערעור על גירושו של מי שאינו אזרח מישראל, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההחלטה לשלול רישיון ישיבה מהמערער. המסגרת המשפטית נסובה סביב ריבונותה של ישראל בקביעת תושבותם של זרים, כאשר לשר הפנים שיקול דעת רחב בעניינים אלה. התיק נסוב סביב מבקשת תושבות על בסיס נישואיה לתושב ישראל, בעוד בעלה ניהל מערכת יחסים ביגמית. בית המשפט בחן את הוראת השעה, המפרטת חריגים המתירים תושבות מטעמים הומניטריים ולמניעת פירוד משפחות במצבים המוכרים בחוק. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי עצם הבאת ילדים לעולם עם תושב ישראל אינה עולה כדי סיבה הומניטרית מיוחדת כשלעצמה, כפי שנקבע במפורש בהוראת השעה. בעניינו של המערער לא הוצגו טעמים הומניטריים נוספים מעבר לקיומם של ילדים משותפים, אשר על פי החוק לא הספיקו כדי לערער על החלטת השר. משכך, בית המשפט לא מצא טעויות פרוצדורליות בהחלטת השר ופסק נגד המערערת, לרבות הטלת עיצום כספי בגין הוצאות. ההחלטה התקבלה בתמיכת השופטים המעורבים, וביססה את פסק הדין בהתאם להחלטתו של השופט ד' מינץ מיום 11.4.2022.