ע"ח 53975-02-21

תקציר

הערר מתייחס למחלוקת על החלטה לקצר את תקופת צו איסור השימוש שהוציא מפקח מיוחד של היחידה הארצית לאכיפת חוק התכנון והבנייה. ההודעה אסרה על שימוש במערבל בטון שהיה מעורב בעבודות בנייה בלתי מורשות במשך 21 יום. בית משפט קמא הפחית את התקופה ל-7 ימים, אך שופט הערעור קבע כי ההודעה צריכה להישאר בתוקף עד ליום 4.3.21 בשעה 16:00, כלומר 15 ימים בסך הכל. השופט דחה את טענתו המקדמית של המערער בדבר היקף החלטתו של בית משפט קמא, אשר התייחסה אף היא למשאבת בטון, שכן הבקשה תוקנה כך שתכלול אותה והמערער לא התנגד. השופט דחה גם את טענת המשיב כי הפקח לא "היה עד" לעבירה, וקבע כי די בתצפית על העבודות ממסוק על פי הדין הרלוונטי. לגופו של עניין, השופט קבע כי בית משפט קמא נתן עדיפות מופרזת לקשיים המקומיים בהסדרת הבנייה במרחב התכנון, והיה עליו לתת משקל רב יותר לשיקולים אחרים, ובהם העובדה שבעלי הקרקע לא הועמדו לדין והעבודות כבר הסתיימו. השופט הדגיש כי מטרת החוק היא לעצור את הבנייה הבלתי חוקית וכי סבירות החלטת המפקח צריכה להתחשב בנסיבות. מאחר שמנהל החברה המשיבה היה מודע להשלכות של עבודה ללא היתר והיה מעורב בעבר באירועים דומים, השופט לא נתן משקל רב להפסדים הכלכליים שנגרמו למשיב. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט קמא הייתה בלתי סבירה ובלתי ראויה, והאריך את צו איסור השימוש בשמונה ימים נוספים מעבר לשבעה שכבר הוטלו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.