ע"מ 1064/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לאכיפתם של שלושה פסקי דין נפרדים שניתנו על ידי בית המשפט העליון של ניו ג'רזי, ארה"ב. פסקי הדין נבעו מהסדר גירושין ומחילוקי דעות בין הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה הכריז תחילה על שני פסקי הדין הראשונים, מיום 10.5.91 ומיום 1.2.94, כניתנים לאכיפה, אך דחה את אכיפתו של פסק דין שלישי מיום 21.3.94. הערעור מערער על החלטה זו ומבקש להכריז על פסק הדין השלישי כניתן לאכיפה. בית המשפט מסכים עם המערערים ופוסק לטובתם. פסק הדין משרטט את ההיסטוריה של התיק, מפרט את הליכי הגירושין וההסכמות שבאו בעקבותיהם בין בני הזוג המתגרשים, תוך התמקדות באכיפת הסכמי ממון, לרבות מזונות וחלוקת נכסים. בית המשפט דן בהוראות חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958, ומגיע למסקנה כי מתקיימים התנאים לאכיפת פסקי הדין. פסק הדין מתייחס גם לטענות המערערים בדבר היעדר הזדמנות סבירה להציג את טענותיהם בפני בית המשפט בניו ג'רזי וקובע כי אכן היה למערער סיכוי סביר לעשות כן. בית המשפט מבקר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר על הוספת תנאי נוסף שאינו קיים בחוק, קרי "שיקולי צדק", ומדגיש כי החוק מעניק הגנות מספיקות, ובית המשפט אינו יכול לסטות מהתנאים המפורטים בו. יתר על כן, פסק הדין דן בחוסר ההתאמה של שימוש בפסק דין פשרה במקרה זה, שכן הוא אינו משקף נאמנה את הראיות ואת החוק, ורק משמש ככיסוי לטעויות שנעשו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. לבסוף, בית המשפט המחוזי בתל אביב פוסק לטובת המערערת, מכריז על פסק הדין השלישי כבר-אכיפה, ומורה למשיבה לשלם את הוצאות המשפט של המערערת. פסק הדין גם משאיר על כנו את הגבלות התנועה הקיימות על המשיב עד שימציא ערבויות מספקות לרשויות ההוצאה לפועל ויורה על החזרת פיקדון למערערת באמצעות עורך דינם.