רמ"ש 40045-08-20

תקציר

התיק נסוב סביב חיסיון מידע המשותף בין עורכת דין ללקוחה המנוחה, ששתיים מבנותיה מערערות על צוואתה בבית המשפט. השאלה המרכזית היא האם ניתן לגלות את המידע שחלקה המנוחה עם עורך דינה במהלך הסכסוך המשפטי המתמשך בין היורשים. פסק הדין מכיר בטבעו המוחלט של חיסיון לקוח-עורך דין, עליו יכולים לוותר רק הלקוח עצמו או יורשיו לאחר מותו. במקרה זה, מאחר שהיורשים טרם הוכרזו, בוחן בית המשפט את זכויותיהם של יורשים פוטנציאליים. מסקנת השופטים היא כי הן המבקשת והן המשיב, בהיותן בנותיו של המנוח, הן יורשות פוטנציאליות על פי דין, ללא קשר לסטטוס בקשות הירושה שלהן. הם חולקים על טענת המבקש כי אין לראות במשיב, המתנגד לקיום הצוואה, יורש פוטנציאלי. פסק הדין מדגיש כי הסכם הסודיות שייך ליורשים לאחר פטירת הלקוח, והם יכולים לבחור לוותר עליו. עד להכרזה על היורשים, קובעים השופטים כי לבית המשפט שיקול דעת להחליט אם יש לעמוד על הסכם הסודיות או לוותר עליו, במיוחד בהתחשב בעקרון הנפילה המיידית, הקובע כי העברת העיזבון היא מיידית ואוטומטית. כמו כן, חשיפת המידע מוצדקת שכן היא רלוונטית לסכסוך המשפטי המתמשך, ואחד היורשים מבקש לוותר על החיסיון. לפיכך, הערעור על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לחשוף את המידע נדחה. המבקש נדרש לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, ועיכוב ביצוע ההחלטה מבוטל. השופטים מתירים גם את פרסום פסק הדין, תוך אנונימיזציה של שמות הצדדים המעורבים.