ת"א 23595-04-17

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו את טענת התובעים – שהם דיירים שבתיהם ממוקמים בסמוך לגן ילדים המופעל על ידי הנתבעים – כנגד הנתבעים. הנתבעים הפעילו בביתם גן ילדים במשך שנתיים, בין ספטמבר 2016 לספטמבר 2018, דבר שגרם לאי נוחות ולהפרעה לרווחתם ולאיכות חייהם של התובעים. בית המשפט מצא את טענות התובעים תקפות כי הגן פעל ללא ההיתרים הנדרשים באזור מגורים, בניגוד לחוקי התכנון והבנייה, וגרם לזיהום רעש ולעומסי תנועה. התובעים הוכיחו כי חוו אי נוחות, במיוחד במהלך הפעילות הגדולה יותר של הגן, וזכו לפיצוי כספי. הטענה לסגירה מופרכת מכיוון שהגן כבר נסגר. הסעד הכלכלי המבוקש ניתן בחלקו, ומעניק לתובעים 1 עד 3 12,000 ₪ בסך הכל (4,000 ₪ כל אחד), ואילו תביעתו של התובע 4 נדחית מחוסר ראיות. כמו כן, ייפסקו לתובעים מחצית משכר טרחת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 2,500 ₪ כל אחד, שכן הנתבעים יישאו בהוצאות אלה. פסק דין זה מזכה את יורשיו החוקיים של תובע 1, שנפטר לפני מתן פסק הדין. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובעים 1 עד 3 סך כולל של 12,000 ₪, בתוספת שכר טרחת בית משפט ועורך דין, ואילו תביעתו של התובע 4 נדחתה.