סע"ש 24510-10-17

תקציר

התובע, שעבד בחברה הנתבעת, טען כי עבד שעות נוספות בגינן לא תוגמל ופנה לבית הדין לקבלת תוספת שעות נוספות. השופטת פתחה וציינה כי התובע לא החזיק במשרת אמון אישית, ולכן חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה. לאחר מכן, הם התייחסו לסוגיה העיקרית האם התובע אכן עבד את השעות הנוספות שהוא טען. התובע טען כי עבד שעות נוספות מעבר לתגמול החודשי הגלובלי שקיבל, שהסתכם בחמש שעות שבועיות. השופטת פירטה את המסגרת המשפטית לתביעות מסוג זה ואת חלוקת נטל ההוכחה בעקבות תיקון 24 לחוק הגנת השכר. הם תיארו ארבעה מצבים הנוגעים לוודאות של עבודה בשעות נוספות ולמידת הוודאות של היקף העבודה הנוספת. במקרה זה קבעה השופטת כי הנתבע הצליח להוכיח כי מתכונת העבודה של התובע גמישה וכי הוא קבע את שעות עבודתו. יתר על כן, התובעת לא סיפקה תיאור עובדתי משכנע של השעות הנוספות הנטענות. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי עבודתו של התובע בשעות חריגות נבעה מבחירותיו וכי הנתבע מעולם לא דרש ולא עודד את התובע לעבוד מסביב לשעון. מתכונת שעות העבודה הגמישות של התובע ניתנה לבקשתו ולנוחיותו. השופטת הדגישה כי אילו סברו כי הנתבע עודד או דרש מהתובע לעבוד בשעות מסוימות, היו פוסקים לטובתו. עם זאת, מאחר והתובע עבד שעות נוספות מסיבות אישיות ומרצונו, התביעה נדחתה. התובע חויב לכסות את הוצאות הנתבע, בסך 7,000 ₪, בתוך 30 יום.