ת"א 26887-07-13

תקציר

התובע, חבר בגוף המבקר של הקרן הנתבעת, בוועדת ההשקעות ובוועדת ההיגוי, תבע החזר הוצאות בגין השתתפות בישיבות הוועדות שהקרן סירבה לשלם. הקרן טענה כי התביעה נולדה מתוך חוסר תום לב, ורק מי שדורש תשלום מקבל תשלום בהתאם לנהלים. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי לא היה מודע לזכאותו לתשלום עד שנת 2011 וקבע כי על הקרן לשלם לו את השווי הריאלי של ההחזר בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כנדרש בחוק. באשר לגוף המבקר, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי השתתף לפחות בשמונה ישיבות בשנה, למעט שנת 2007, והורה לקרן לשלם את יתרת הסכום בהפרשי ריבית והצמדה מתום כל שנה קלנדרית. לגבי ועדת ההשקעות פסק בית המשפט לטובת הקרן, וקבע כי התובע לא היה חבר בוועדה, והשתתפותו הייתה רק כחבר בגוף המבקר. לפיכך, הוא לא היה זכאי להחזר כלשהו. אשר לוועדת ההיגוי, בית המשפט קיבל את טענת הקרן כי הטענה התיישנה, והתובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. בסיכומו של דבר, בית המשפט הורה לקרן לשלם לתובע את יתרת הסכום בגין השתתפותו בישיבות הגוף המבקר, בצירוף ריבית והוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין.