רע"א 207/24

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקשת רשות ערעור שנדחתה בסופו של דבר מבלי לדרוש את תגובת המשיב, שכן היא לא עמדה באמות המידה המחמירות הדרושות לדיון ב"גלגול שלישי", הניתן בדרך כלל רק במקרים בעלי השלכות רחבות מעבר לאינטרסים המיידיים של הצדדים המעורבים או כאשר דחיית הערעור תגרום לעיוות דין. לטענת המבקש, המקרה מעלה שתי שאלות עקרוניות הנוגעות לדיני לשון הרע: האם פרסום בדיחה מוחרג מלשון הרע והאם הדמיית אדם לחפץ, בעל חיים או מזון מהווה לעג למוצאו או לאורח חייו מעבר ללעג על בסיס מראה בלבד. עם זאת, בית המשפט ציין כי סוגיות אלה לא נדונו בפסקי הדין של הערכאה הנמוכה יותר, שהתמקדו בשאלה האם הפרסומים מהווים לשון הרע והפיצוי הפוטנציאלי המגיע להם. על פי דיני לשון הרע, המבחן הרלוונטי הוא אובייקטיבי ותלוי הקשר. בית המשפט ציין כי בהקשר של הפרסום השני, שנערך באופן הומוריסטי בתוך קבוצת וואטסאפ פרטית, התרחיש אינו עולה כדי לשון הרע בהתחשב באופי ובתנאים הספציפיים של אינטראקציות קבוצתיות. לפיכך, הצהרות המבוססות על עקרונות נורמטיביים רחבים אינן נחוצות, אלא אם כן כינוי אוניברסלי למישהו "גנב" נחשב לשון הרע, עמדה שבית המשפט דחה. באופן דומה, בעוד שאמירות המדמות אנשים לבעלי חיים או לחפצים עשויות להיות פוגעניות מבחינה גזעית או אמונית בהתבסס על הנסיבות, בית המשפט לא מצא בסיס לחזקה רחבה כי השלכות כאלה חייבות להיעשות תמיד. בית המשפט הגיע למסקנה כי מדובר במצבים נסיבתיים, הנבחנים על פי נקודת מבטו של אדם סביר בהקשר מסוים, ובמקרה זה אין בהם אלא לעג משתמע להופעתו של המבקש. בנוסף, נדחו טענותיו של המבקש בדבר הוצאות משפט ואגרות שנגבו, דבר העולה בקנה אחד עם חוסר רצונו הכללי של בית המשפט לשנות את פסיקת ההוצאות בערעורים, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות. לפיכך, הבקשה נדחתה, ומשלא התבקשה תשובה מהמשיב, לא חויבו בהוצאות.