בע"מ 1998/14

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי בקשות לחופשה לצורך ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים שהכריז על קטינה כבת אימוץ. הבקשות הוגשו על ידי האם והאב הביולוגיים, שביקשו להחזיר את הקטין למשמורתם או לחילופין לקיים הליך אימוץ פתוח. הילדה נולדה למבקשים, שהתגרשו זמן קצר לאחר מכן. בשל בעיותיה הנפשיות של האם וחוסר שיתוף פעולה עם רשויות הרווחה, כמו גם חוסר יכולתו של האב לטפל בילד, הוצאה הקטינה ממשמורת הוריה והושמה אצל משפחת אומנה. בית המשפט המחוזי, בהסתמך על חוות דעת מומחים, קבע כי טובת הילד צריכה להימסר לאימוץ, בשל חוסר יכולתם של ההורים לספק סביבה יציבה ובטוחה. עוד נקבע כי יש לסגור את האימוץ, נוכח חוסר שיתוף הפעולה של האם והיחסים העכורים בין האב לקטינה. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הבקשות, הסכים עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר, וקבע כי ההורים אינם מסוגלים לתפקד כמטפלים ראויים וכי אימוץ סגור הוא לטובת הילד. בית המשפט הדגיש את חשיבות טובת הילד ואת הצורך בסביבה יציבה ובטוחה, במיוחד לאור הסיכון הגנטי הגבוה להפרעות נפשיות במשפחה הביולוגית. בצער רב דחה בית המשפט את הבקשות, והגיע למסקנה כי יש להכריז על הקטין כבר-אימוץ וכי אימוץ סגור הוא האפשרות המתאימה ביותר.