עת"מ 8965-04-12

תקציר

הוגשו שתי עתירות מנהליות שהורו על ביצוע צווי הריסה נגד העותרים, שהוצאו על ידי בתי המשפט בשל עבירות בנייה. ליבת הדיון סביב עתירות אלה נסובה סביב ההשלכות, אם בכלל, של פסיקה קודמת של בית המשפט העליון (פרשת נעמן) על יכולתה של הוועדה המחוזית לבצע את צווי ההריסה האמורים. העותרים טוענים כי לוועדה המחוזית אין סמכות לפעול על סמך הפסיקה הקודמת, ואילו הוועדה טוענת כי יש לדחות את העתירות בשל חוסר תום לב וניקיון מצד העותרים, הנובע מהפרה מתמשכת של חוק התכנון והחלטות שיפוטיות. בית המשפט מוצא כי הלכת נעמן ישימה באופן פרוספקטיבי ואינה מבטלת את תוקפם של צווי ההריסה הקיימים. יתר על כן, כוונת הוועדה המחוזית לבצע צווים אלה אינה קיצונית באופן בלתי סביר, במיוחד נוכח הפרת החוק המתמשכת של העותרים, המצדיקה את דחיית העתירות. החלטות אלה נתמכות בנימוקים נוספים, ובהם ההבחנה בין פרשת נעמן למקרה הנוכחי, ואופיין האגבי של אמירות מסוימות שנאמרו בפסק הדין. העתירות נדחות, והעותרים נקנסים כל אחד ב-10,000 שקל בגין שכר טרחת עורך דין.