עב"ל 24035-05-10

תקציר

התיק סובב סביב ערעור על שלילת מענק נכות לפי חוק הביטוח הלאומי בשל מחלת עור הקשורה לעבודה. המערער, פועל בניין, סבל מדלקות עור המיוחסות לחשיפתו לדבקים ולמלט במהלך עבודתו. המחלה הוכרה כ"פגיעה בעבודה", אך תביעת המערערת למענק נכות נדחתה על סמך הוראות החוק בדבר לוח הזמנים להגשת תביעות כאמור. על פי החוק, עילת התביעה קמה במועד תחילתה של הנכות, במקרה זה, שנקבע לשנת 1998. המערער טען כי לא היה מודע למוגבלות או לקשר שלה לעבודתו עד שנת 2005, עת הגיש את התביעה. עם זאת, בית המשפט קיבל את דחיית תביעתו, והסכים עם המשיב (המוסד לביטוח לאומי) כי המערער היה מודע למחלתו ולסיבה הפוטנציאלית הקשורה לעבודה קודם לכן. עוד הודגש בפסק הדין כי המערער לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתו בדבר מועד מודעות מאוחר יותר. על יסוד נקודות אלה נשמר פסק דינו של בית הדין האזורי, והערעור נדחה. ההחלטה אישרה מחדש את הפסיקה הקיימת במקרה דומה, והדגישה כי עילת התביעה מתקיימת עם תחילת הנכות, אלא אם כן הנפגע לא יכול היה להיות מודע לכך באופן סביר. מאחר שטענות המערערת וראיותיה לא היו משכנעות, דחה פסק הדין את הערעור ללא הוצאות, תוך שהוא מותיר את שלילת מענק הנכות.