ע"א 7521/12

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לזכות לערער שכנגד על החלטת בית המשפט. המשיב בתיק, שלא הייתה לו זכות ערעור ראשונית על פסק דין חלקי, ניסה להגיש ערעור שכנגד לאחר שהמערער הגיש ערעור על חלק אחר של אותה החלטה. בית המשפט קבע כי ערעורו הנגדי של המשיב אינו תקף, שכן הוא אינו עומד בדרישות לערעור כזה. פסק הדין קובע כי זכות הערעור אינה זכות מוחלטת והיא כפופה להוראות חוק ספציפיות. במקרה דנן, ערעורו הנגדי של המשיב לא נפל בגדר הפרמטרים שנקבעו בחוקים ובתקנות הרלוונטיים. לגופו של עניין, לא הייתה למשיב זכות ערעור על פסק הדין החלקי משום שבקשתו ניתנה במלואה; יתר על כן, פסק הדין החלקי וההחלטה האחרת לא היו קשורים זה לזה די הצורך כדי להצדיק ערעור שכנגד. מטרתו של ערעור שכנגד, מסביר בית המשפט, היא לאפשר למשיב המוכן לקבל פסק דין לשנות את דעתו מאוחר יותר אם המערער יחליט לערער. הרחבת זכות זו למשיב שאין לו זכות ערעור תקפה משלו אינה משרתת את תכליתו של מוסד הערעור שכנגד, ולא תתרום לצמצום ההתדיינות. לפיכך, הבקשה לדחיית הערעור שכנגד מתקבלת. המשיב רשאי, עם זאת, לבקש הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. הוצאות המערערת יישאו על כתפי המשיב בסך 2,500 רופי.