עמ"נ 56823-04-21

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ופוסק לטובת המערער. בית המשפט קובע כי היטל השבחה מגשים את עקרון הצדק החלוקתי. במקרה זה, יש לחלוק את הרווח של המשיבה מפעולה תכנונית ששינתה את המצב הקיים עם הקהילה. עוד מוסבר בפסק הדין כי התכניות הקיימות, לרבות תכניות 1958 ו-1974, אינן מאפשרות הוצאת היתר בניה לפרויקט של המשיב. בית המשפט מגדיר את התכנית משנת 1958 כבלתי מפורטת ובלתי מפורטת דיה כדי לאפשר הוצאת היתר, והתכנית משנת 1974 מחייבת הכנת תכנית מפורטת למטרה זו. למרות שהמשיבה הגישה "תכנית בניה", שהיא במהותה תכנית מפורטת, הוועדה המחוזית ראתה באופן שגוי את התכנית משנת 1958 כתכנית מפורטת. בית המשפט מדגיש כי תכניות נבחנות על פי תוכנן ולא על פי שמותיהן הפורמאליים. משכך, נדרש המשיב לשלם היטל השבחה בגין אישור תכנית בנייתו. בנוסף, את טענת המשיב לפטור מההיטל לפי סעיף 19(ב)(8) לחוק התכנון והבניה מותירה הוועדה המחוזית להכרעתה. בית המשפט מעודד את הצדדים להגיע לפשרה על גובה היטל ההשבחה ולהחזיר את התיק לוועדת ערר מחוז דרום להכרעה בשאלות שנותרו. הפיקדון של המערערת מוחזר, ופסק הדין מועבר לשני הצדדים.