ערר 8091/12

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על היטל השבחה שנגבה בגין התקנת כניסה נפרדת למרתף. המערערים טענו כי דרישת ועדת התכנון המקומית מהם לפרסם הקלה, והיטל ההשבחה שבא בעקבותיה, אינם מוצדקים. הם ביססו את טענתם על תקנות התכנון והבנייה, הקובעות כי למרתפים מעל 100 מ"ר יש להתקין "כביש יציאה". זה יכול ללבוש צורה של דלת או חלון, בתוספת סולם קבוע או מדרגות אם הפרש הגובה עולה על 120 ס"מ. המערערים סברו כי אין להעניש אותם על בחירת דלת ומדרגות על פני אפשרויות אחרות. עם זאת, הוועדה החליטה כי כוונת התקנות היא להבטיח נתיב מילוט נוסף, ולא להכשיר כניסה שתשפר את הנכס. לפיכך, חופש הבחירה הוא לנוחיות המבקש ולצרכיו האישיים, ובחירת דלת ומדרגות לא הייתה פרשנות סבירה. זאת ועוד, הוועדה ציינה כי טענת המערערים בדבר היעדר הצורך בהקלה לא הועלתה במהלך הליך הרישוי והייתה צריכה להידון בהליך ערר אחר. מאחר שהמערערים בחרו שלא לערער על החלטת הרישוי, לא יכלו להעלות טענות אלה בשלב זה. הוועדה הסכימה עם עמדת השמאי המכריע ודחתה את הערר, תוך שהיא מדגישה כי המדיניות המעודכנת של הוועדה המקומית עולה בקנה אחד עם תכלית התקנות. בנוסף, מצאה הוועדה כי בקשת המערערים לכניסה הציגה אותה כפתרון "גישה נוחה" ולא כפתרון נדרש, ועל כן טענתם המשפטית הנוכחית לא הייתה משכנעת. בסופו של דבר נדחה הערר, והוועדה לא ראתה עילה להתערב בהחלטת היטל השבחה.