ע"א 1284/05

תקציר

הערעור מתייחס לארנונה שחבה המשיבה, מדינת ישראל, למערערת, עיריית הרצליה, בשנים 1995-2001, בעקבות ביטול הפטור של המדינה ממסים אלה. השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא האם עיריית הרצליה סיווגה נכונה את נכסי המדינה לצורך הטלת ארנונה, והאם לבית משפט השלום בתל אביב הייתה סמכות לדון בתיק שהובא בפניו על ידי העירייה. הבניין המדובר סווג בתחילה כ"מוסד ציבורי הפטור מארנונה". בעקבות ביטול הפטור, שינתה העירייה את הסיווג ל"משרד, עסק וכו'", מה שהביא לעלייה משמעותית בארנונה שהמדינה חייבת. המדינה טענה כי שינוי הסיווג היה בלתי חוקי וכי היה מקום לסווג את המבנה כמוסד ללא כוונת רווח, בהתחשב בכך שהמדינה היא מלכ"ר. בית משפט קמא הסכים עם המדינה וקבע כי יש לשלם את אגרת פינוי האשפה ההיסטורית כפול שלוש. העירייה ערערה על החלטה זו. בית המשפט העליון פסק לטובת העירייה, וקבע כי תיקוני החקיקה חייבו סיווג מחדש של נכסי המדינה ללא הבחנה בין נכסי המדינה לנכסי גופים פרטיים, וכי דיני ההקפאה אינם חלים במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי לבית משפט קמא אין סמכות לדון בעניין, וכי לוועדת הערר ולבית המשפט לעניינים מנהליים נתונה סמכות שיפוט. משכך, התקבל הערעור, פסק דינו של בית משפט קמא בוטל, והעירייה הייתה רשאית לפנות שוב לבית המשפט קמא לקבלת פסק דין התואם את תביעתה הכספית. המדינה חויבה לשלם לעירייה את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין.