עת"מ 1921/07

תקציר

רופא מרדים, שעבד בישראל תחת אשרת עבודה מסוג ב/1 בבית החולים כרמל, עתר לאפשר לו לחזור לארץ ולעבוד בבית החולים רמב"ם. אשרתו של העותר בוטלה והוא גורש לאחר שנעצר בחשד שהגיש מסמך מזויף ללשכת מנהל האוכלוסין בעת שניסה לחדש את אשרתו. המסמך המזויף המדובר אישר את העסקתו עד יוני 2008, ואילו האישור בפועל של משרד התמ"ת אישר את העסקתו רק עד אוקטובר 2007. העותר הכחיש שזייף והגיש את המסמך, וטען כי הציג את מסמכי האישור הנכונים שהתקבלו מבית החולים, וכי בית החולים מטפל בהארכת האשרה שלו. בית המשפט מצא כי המשיבים (ממשלת ישראל) לא הביאו ראיות סבירות לכך שהמסמך זויף, וכי לעותר לא הייתה כל מוטיבציה לזייפו ממילא, שכן הוא היה בעל משרה מאושרת בבית החולים רמב"ם החל מאוקטובר 2007. זאת ועוד, טענת המשיבים כי המסמך זויף הסתמכה אך ורק על תצהיר של גורם ממשלתי שטען כי החתימה על המסמך אינה שלה. בית המשפט פסק לטובת העותר, הורה למשיבים להעניק לו את ההיתרים הדרושים לעבודה בבית החולים רמב"ם למשך שנתיים, ופסק לו 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.