בג"צ 110/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי עתירות המערערות על החלטת לשכת עורכי הדין (המשיבה מס' 1) לתקן את תקנות הבחינות באמצעות הכנסת בחינות התמחות בכתב, בנוסף לבחינות הקיימות בעל פה. העותרים, סטודנטים למשפטים ומתמחים, טענו כי ההחלטה אינה חוקית, בלתי סבירה ופוגעת בתקנת הציבור ובחופש התעסוקתי. לטענתם, התיקון חורג מהוראות חוק לשכת עורכי הדין, הקובע כי בחינות התמחות ייערכו בעל פה בפני ועדה בוחנת. עם זאת, בג"ץ קבע כי התיקון מצוי בסמכותו של המשנה למחוקק (שר המשפטים) ואינו סותר את רוחו או תכליתו של חוק לשכת עורכי הדין. בית המשפט קבע כי השיטה "האמריקאית" של בחינות בכתב, הכוללת שאלון עם תשובות מוגדרות מראש, תקפה ואינה שוללת מהוועדה הבוחנת את תפקידה. נמצא כי מטרת מבחן השאלונים הייתה להבטיח מכנה משותף מינימלי של ידע לכל המתמחים ולסנן את אלה שלא עמדו ברמה הנדרשת. בית המשפט הדגיש כי השיטה החדשה יושמה באחריות ולאחר התייעצות עם מומחים, וסירב להתערב בשיקול דעתה של ועדת הבוחנים בנוגע ליישום ובחירת השאלות לבחינה. חשוב לציין, הבחינה בעל פה עדיין תספק הזדמנות למתמחים להפגין את הידע והכישורים שלהם. לפיכך, שתי העתירות נדחו.