עת"מ 3000-07-12

תקציר

עניינה של העתירה הנדונה בבקשה להיתר להרחבת בית אבות, שאם תאושר תגדיל את מספר החדרים והדיירים בבית. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה בנימוק של חשש לצפיפות ועומס על התשתיות. עם זאת, נקבע בפסק הדין כי יש לדחות את העתירה. השופט פוסק לטובת המשיב וקובע כי שיקול דעתה של הוועדה המקומית לדחות היתר התואם תכנית מתאר תקפה הוא חריג השמור לנסיבות מיוחדות, שאינן קיימות במקרה זה. השופט מדגיש כי תכליתו של סעיף 63א לחוק התכנון והבנייה היא שילוב אוכלוסיות מיוחדות בקהילה, שמשמעותו מתן אפשרות לשינויים באופי הסביבה – טענה הסותרת את הנמקת הוועדה המקומית. יתר על כן, השופט מציין כי חששותיה של הוועדה לגבי צפיפות והשפעה על תשתיות הם ספקולטיביים ואינם נתמכים בראיות. במקום זאת, מומלץ כי ליקויי תשתית, אם ישנם, יטופלו על ידי הרשות המקומית מבלי לשלול את ההיתר. עוד מדגישה השופטת כי יש לסמוך על ועדת הערר, כגוף תכנון מקצועי, בבוחנה את הבקשה, מה גם שהיא בעלת מומחיות בנושאים אלה. לבסוף, אין כל אינדיקציה לכך שוועדת הערר לא הפעילה את שיקול דעתה כראוי, כפי שנטען על ידי העותר. משכך, השופט מחליט כי החלטת ועדת הערר לאשר את הבקשה להיתר, בתנאי של תיקון חישוב השטח, צריכה לעמוד, והעתירה נדחית. העותרת אחראית לתשלום הוצאות המשיבים, בסך כולל של 15,000 ₪.