ו"ע 55640-09-11

תקציר

המערערים מכרו מחצית מגגותיהם, לרבות מחצית מזכויות הבנייה בו, ואת דירתם לאיתי קציר. הגג נמכר ב-700,000 ₪ והדירה נמכרה ב-1,950,000 ₪. המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין, קבע כי שווי העסקה של זכויות הגג גבוה משמעותית מהסכום הנקוב בהסכם המכר והוציא שומה לפי מיטב שיקול הדעת. בעקבות התנגדות המערערים, תיקן המשיב את השומה פעמיים, ולבסוף העריך את זכויות הגג בסכום של 2,000,000 ₪. המערערים ערערו על החלטת המשיב וטענו כי התמורה ששולמה בהסכם המכר נקבעה בתום לב וללא כל השפעה של יחסים מיוחדים. עוד טענו כי התנהגותם האלימה של שכניהם, שבבעלותם המחצית השנייה של הגג, והקושי במציאת קונה כתוצאה מכך, מצדיקים את המחיר שנקבע בהסכם. המשיב טען כי המערערים לא הוכיחו כי התמורה בהסכם נקבעה בתום לב וללא השפעה של יחסים מיוחדים, במיוחד נוכח ההפרש המשמעותי בין התמורה לבין שווי השוק. בית המשפט הסכים עם המשיב וציין כי גרסאות המערערים אינן אמינות וסותרות, והם לא הציגו ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיהם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המערערים הסתירו עובדות ומסמכים שאינם נוחים לעניינם. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.