דב"ע 3/98

תקציר

הוגש ערעור על החלטת הממונה על בתי המשפט האזוריים בחיפה שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק הפרת חוזה. המערערים טענו כי שאלותיו של הנציב לבא כוחם מעידות על היעדר משוא פנים, שכן הם סברו שהוא כבר גיבש דעה בתיק. השאלה הראשונה התייחסה לשאלה האם הוגשה בקשה לדחיית התביעה, והשאלה השנייה התייחסה להחלטה קודמת על צו מניעה זמני, עליה לא ערערו המערערים. בית המשפט המחוזי דחה בקשת פסילה קודמת ובהחלטה הנוכחית נקבע כי אין חשש ממשי או סביר להיעדר משוא פנים בהליך השיפוטי. בית המשפט הדגיש כי לשופטים מותר להציע פשרות וכי השאלות שהציג הנציב לא הצביעו על הכרעה מכרעת לגופו של עניין. בערעור בחן בית הדין הארצי לעבודה את הנסיבות וקבע כי אין חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בית המשפט הדגיש את הצורך באיפוק באמירות שיפוטיות ואת חשיבות הרגישות בהליך השיפוטי. נקבע כי שאלות הנציב, גם אם נוסחו כפי שטענו המערערים, אינן מצדיקות את פסילתו. לפיכך, הערעור נדחה. בית המשפט הדגיש גם את הצורך שבית המשפט המחוזי יתחיל לדון בתיק כראוי ולהגיע למסקנה ללא דיחוי נוסף. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, ופסק הדין היה אמור להישלח לשני הצדדים.