ת"א 21764-03-16

תקציר

המחלוקת היא על זכויות הקרקע בעת הפקעתה, כאשר הנתבעים טוענים כי הקרקע הייתה בבעלות עבד אלרחמן ואילו התובעים טוענים כי היא נמכרה לאחים אלצאלח אשר מכרו חלק ממנה למזיד. לאחר בחינת הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים, מצא השופט כי האחים אלצאלח אכן רכשו את הקרקע מעבד אלרחמן ולאחר מכן מכרו חלק ממנה למזיד, מה שהפך אותם לבעלים החוקיים בעת ההפקעה. הראיה המרכזית הייתה ייפוי כוח משנת 1949 המסמיך את האחים אל-סאלח לפעול בשמו של עבד אל-רחמן בהעברת הזכויות בקרקע, שהשופט קבע כי מדובר בייפוי כוח בלתי חוזר המבטיח את זכויות הרוכשים. מסמך זה, יחד עם עדויות התומכות בטענת התובעים כי מזיד עיבד את הקרקע כבעלים במשך שנים, הובילו למסקנה כי האחים אלצאלח ומזיד הם הבעלים החוקיים של הקרקע. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את התביעה בע"א 34647-06-15 וקבעה כי התובעים במקרה זה, בהיותם יורשיו של מזיד, זכאים לפיצויי הפקעה. כמו כן קבעה השופטת דיונים נוספים לשני התיקים הנותרים, ע"א 45359-03-16 ו-ע"א 21764-03-16, שיתקיימו עד ליום 6.5.2018. החלטה זו התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים והתיק נסגר.