המ"ש 1949-05-26

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים במ"ש 1949-05-26 סלם נ' מדינת ישראל** **מבוא** החלטה זו עוסקת בבקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס, בעבירת מהירות שצולמה במצלמת א-3. המבקש, יצחק סלם, טוען כי לא קיבל את הדו"ח, כי הרכב נמצא בחזקת בנו, וכי בת זוגו של בנו היא זו שנהגה ברכב והודתה בכך. המשיבה, מדינת ישראל, התנגדה לבקשה וטענה כי הדו"ח נשלח לכתובת המבקש, אשר שילם את הקנס. **עיקר טענות המבקש** 1. **אי-קבלת הדו"ח:** המבקש טוען שלא קיבל את הדו"ח, שכן דבר הדואר חזר עם סימון "לא ידוע במען", למרות שהדואר מגיע אליו באופן סדיר ועל תיבת הדואר שלו מופיע שמו. לטענתו, טעות זו של רשות הדואר מונעת את חלות חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי (חסד"פ). 2. **"אחר נהג ברכב":** המבקש טוען כי בת זוגו של בנו היא זו שנהגה ברכב, ומצרף לתמיכה בטענה זו תצהיר מטעמה. הרכב, אף שרשום על שמו, נמצא לטענתו בחזקת בנו הקבועה. **עיקר טענות המשיבה** 1. **משלוח הדו"ח:** המשיבה טוענת כי הדו"ח נשלח לכתובתו של המבקש, וכי דבר הדואר חזר בציון שהמבקש "העתיק מקום מגוריו למען לא ידוע". 2. **תשלום הקנס:** המשיבה מציינת כי הקנס שולם במלואו. 3. **שיהוי:** המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה בשיהוי משמעותי וללא הסבר מספק, ויש לדחותה. **דיון והכרעה** בית המשפט דן בטענות הצדדים לאור הוראות החוק והפסיקה הרלוונטית. **1. תשלום הקנס והשלכותיו המשפטיות** * **הוראת החוק:** סעיף 229(ח) לחסד"פ קובע כי תשלום קנס רואים כאילו נאשם הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו. הוראה זו משקפת את העיקרון לפיו תשלום קנס מהווה הודאה באשמה ומסיים את ההליך לגבי אותו דו"ח. * **חריגים:** סעיף 229(ח) מפרט שני חריגים לכלל זה: (1) ביטול הודעת תשלום הקנס על ידי התובע, ו-(2) קיום משפט למרות הודעה מאוחרת על רצון להישפט. במקרה זה, שני החריגים אינם מתקיימים. * **פסיקה רלוונטית:** בית המשפט מסתמך על רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל, בו נקבע כי לאחר תשלום הקנס, בקשה להישפט אינה אפשרית באופן אוטומטי, אלא כרוכה בשיקול דעת בית המשפט ודורשת עמידה בתנאים מחמירים. * **השלכה על המקרה:** לאור תשלום הקנס, בית המשפט קובע כי המבקש רואים אותו כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו, והדרך להישפט נסגרה בפניו מכוח ההסדר החוקי. **2. שיהוי בהגשת הבקשה** * **היקף השיהוי:** בית המשפט מציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי של למעלה מ-5 חודשים ממועד הגשת הבקשה להישפט, ולמעלה מ-4 חודשים ממועד תשלום הקנס, ללא הסבר מספק. * **חשיבות הסבר:** בית המשפט מדגיש כי יש צורך בהסבר לשיהוי, ובפרט מדוע שולם הדו"ח במקום הגשת בקשה להישפט, ומי שילם את הקנס. * **נטל ההוכחה:** המבקש נדרש להוכיח כי הבקשה הוגשה באיחור מסיבות שאינן תלויות בו. טענתו כי הדואר חוזר כרגיל אינה מספיקה, ללא צירוף אסמכתאות התומכות בטענותיו לגבי כתובתו הסדירה וקבלת דואר במועד הרלוונטי. * **מסקנה:** המבקש לא עמד בנטל ההוכחה, ולכן לא ניתן לקבוע כי האיחור נבע מנסיבות שלא היו תלויות בו. **3. חשש לעיוות דין – טענת "אחר נהג ברכב"** * **ההלכה הפסוקה:** בית המשפט מסתמך על שורה ארוכה של פסקי דין (רע"פ 7709/13 סאסי, רע"פ 7018/14 טיטלבאום, עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום ועוד) הקובעים כי טענת "אחר נהג ברכב" כשלעצמה אינה מבססת חשש לעיוות דין המצדיק הארכת מועד להישפט. * **שיקולי מדיניות:** בית המשפט מסביר כי הכרה בטענה זו כנימוק מיוחד עלולה לפתוח פתח רחב לבקשות דומות ולפגוע ביעילות ההליכים בבתי משפט לתעבורה. * **השלכה על המקרה:** גם אם הוכח שאדם אחר נהג ברכב, הדבר אינו מהווה עיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה לאור הלכות אלו. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **סופיות הדיון:** החלטה זו מדגישה את עקרון סופיות הדיון. לאחר תשלום הקנס, ההליך לגבי הדו"ח אמור להסתיים. בקשה להישפט לאחר מכן היא חריגה ודורשת עמידה בתנאים מחמירים. * **פרשנות מרחיבה ל"שיהוי":** בית המשפט מייחס חשיבות רבה למועדים הקבועים בחוק. השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, ללא הסבר מספק, מהווה עילה לדחייה. * **הבחנה בין טענת הגנה לטענת עיוות דין:** פסק הדין מבהיר כי טענת "אחר נהג ברכב", גם אם היא נכונה מבחינה עובדתית, אינה נחשבת כשלעצמה כטענה המקימה חשש לעיוות דין באופן שמצדיק חריגה מהכללים הפרוצדורליים. הפסיקה מגדירה זאת כ"טענת הגנה שכיחה" ולא כעילה חריגה. * **השלכות אי-קבלת דואר:** המקרה מדגיש את הקושי להוכיח אי-קבלת דואר בשל "כשל מערכתי" (במקרה זה, רשות הדואר) כאשר טענה זו אינה מגובה בראיות קונקרטיות, ובפרט כאשר תשלום הקנס בוצע. **סיכום** בית המשפט דחה את בקשתו של המבקש להארכת מועד להישפט. הטעמים העיקריים לדחייה הם: 1. **תשלום הקנס:** המבקש שילם את הקנס, ולכן רואים אותו כמי שהודה באשמה וההליך הסתיים. 2. **שיהוי:** הבקשה הוגשה בשיהוי משמעותי ללא הסבר מספק. 3. **טענת "אחר נהג ברכב":** טענה זו, כשלעצמה, אינה מבססת חשש לעיוות דין המצדיק קבלת הבקשה. ההחלטה משקפת גישה שמרנית המחייבת עמידה בכללים הפרוצדורליים, ובפרט בדיני ראיות ובדיני מועדים, על מנת להבטיח את יעילות ההליכים השיפוטיים.