ע"פ 416/71

תקציר

פסק דין זה של בית המשפט העליון עוסק בשלושה מערערים שהורשעו בניסיון אונס ומעשה סדום בכוח, כמו גם בעבירות נלוות, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ערעורו של המערער הראשון מערער על הרשעתו, ואילו המערערים השני והשלישי מערערים רק על גזר דינם. בית המשפט העליון דוחה את ערעורו של המערער הראשון ומאשר את הרשעתו, בקובעו כי קיימות ראיות מספיקות, לרבות עדויות העד והמערער השני, וכן זיהויו על ידי המתלונן. בית המשפט פוסק גם בעניין קבילותן של ראיות מסוימות, כגון תעודת רופא וזיהוי מסדר זיהוי, ומקטין את עונשם של שלושת המערערים. המערער הראשון, הנחשב למנהיג הקבוצה, נידון ל-12 שנות מאסר, ואילו המערערים השני והשלישי נידונו ל-7 שנות מאסר. ההחלטה מבהירה את הדין בנוגע לשותפים לפשע ואת השימוש בעדויותיהם כראיות, תוך הבחנה בין סוגים שונים של שותפים לעבירה ותפקידם בעבירה.