עמ"ש 2091-12-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת מזונות שהגישה אם נגד אבי שני ילדיהם הקטנים, ילידי 2017 ו-2019. בית משפט קמא דחה את התביעה, תוך שהוא מסתמך על הסכם הורות שנחתם בין הצדדים טרם לידת הילדים, אשר קבע כי לא ישולמו מזונות ביניהם. בית משפט קמא כיבד הסכם זה והדגיש את חשיבות כיבוד הסדרים אלה. עם זאת, בית המשפט לערעורים הפך החלטה זו וקבע כי הסכמים הנוגעים למזונות ילדים, במיוחד אלה שנעשו לפני לידת הילדים, אינם מחייבים את הקטינים ואינם דורשים את אישור בית המשפט כדי להיות תקפים. יתר על כן, ערכאת הערעור חלקה על פרשנותו של בית משפט קמא לחוק מזונות ילדים, והבהירה כי ילדים יהודים זכאים למזונות מאבותיהם על פי הדין המהותי, תוך התחשבות בגורמים כמו הסדרי ראייה ומצבם הכלכלי של שני ההורים. משכך, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור, ביטלה את פסק דינו של בית משפט קמא והורתה על קיום משפט חוזר לקביעת חובת המזונות של האב על סמך תקדימים משפטיים והדינים החלים. כן חויבה המשיבה לשאת בהוצאותיה של המערערת, והפיקדון של המערערת הוחזר לה. פסק הדין ניתן ללא נוכחות הצדדים וניתן היה לפרסמו ללא פרטים מזהים.