ע"פ 73/81

תקציר

המדינה ערערה לבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל צו פסילת רישיון נהיגה על תנאי נגד משיב שהורשע באי ציות לתמרור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביטל את הצו בנימוק שהמשיב לא נכח בדיון שבו הוצא ולא נמסר לו על כך לאחר מכן. בית המשפט העליון פסק לטובת המדינה, קיבל את ערעורה והחזיר את הפסילה על תנאי, לצד פסילה בפועל של חודשיים, כפי שהחליט בית המשפט המחוזי. על פי דעת הרוב, לשונו הברורה והחד-משמעית של סעיף 36(ג) לפקודת התעבורה קבעה כי תקופת הפסילה על תנאי תתחיל במועד גזר הדין, ללא קשר לשאלה אם נודע לנאשם על כך. השופטים נימקו את החלטתם בכך שכוונת המחוקק הייתה שההשעיה תחל במועד מתן גזר הדין, וכי אי התייצבותו למשפט משמעה שהיה על המשיב לעקוב אחר הכרעת הדין. השופט בייסקי הוסיף כי לא סביר שהמחוקק התעלם מהסוגיה וכי הוספת חובת הודעה תיצור נטל מינהלי מיותר. מפסק הדין השתמע כי ערעורו של המשיב נדחה וצו הפסילה על תנאי עומד בעינו.