ע"א 48039-11-21

תקציר

החלטת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת מיכל נדב והשופטת חנה קיציס, פסקה לטובת המערער. לדעת הרוב, המערערת הצליחה להוכיח את נזקיה, ומסקנותיו של המומחה בעניין זה היו צריכות להתקבל ברובן. השופטים מתחו ביקורת על המשיב על כך שלא הביא ראיות מספיקות כדי לערער על שיקולי המומחה, במיוחד בכל הנוגע להיקף המכירות הכולל ולעלויות רכישת המוצר הנדון. עוד נקבע בדעת הרוב, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קיבל את קביעתו של המומחה בדבר היקף ההוצאות השנתי ומספר המכולות שנרכשו בשנה הראשונה להסכם. עם זאת, השופטים חרגו מקביעתו של המומחה באשר לרווח שהפיקה המערערת כתוצאה מהפרשי שער חליפין, והוסיפו לעלות הרכישה 49,052 ₪. בסיכומו של דבר, קיבל הרוב את הערעור והורה למשיב לשלם למערער סך של 111,138 ש"ח, בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות משפט. השופטת מירב בן-ארי התנגדה. לטענתה, יש לדחות את הערעור משום שהמערערת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בחוות הדעת של המומחה ולהוכחת נזקיו. השופט בן-ארי הדגיש כי חוות דעת מומחה אינה תחליף להבאת ראיות, ומאחר שהעובדות התומכות בחישובי המומחה לא הוכחו, לא ניתן להסתמך על חוות הדעת. היא ציינה במיוחד כי נתון ההכנסה הכולל, שהיה קריטי לחישובים, לא הוגש ולא הוכח על ידי המערערת. השופט החולק הדגיש גם את הסתירות וחוסר המהימנות בטענותיו העובדתיות של המערער ובעדויות העדים, והקשה על קבלת טענותיהם. לדברי השופט בן-ארי, למערער היו הזדמנויות רבות להציג ראיות אך לא עשה כן, ואל לו לבית המשפט להשלים בדיעבד את המידע החסר. היא הגיעה למסקנה כי לא נפל פגם בקביעתו של בית משפט קמא כי המערערים לא הוכיחו די הצורך את נזקיהם.