ה"פ 133/02

תקציר

האמן תבע את חברת הוצאת האמנות, בניסיון לבטל חוזה שנחתם ביניהם בשנת 1968 בטענה שהחברה ניצלה לכאורה את חוסר ניסיונו ואת מצוקתו הכלכלית, ואי עמידה בהתחייבויותיה כאמור בחוזה. החוזה העביר לחברה את זכויות היוצרים ביצירותיו הקיימות והעתידיות של האמן לתקופה התואמת את ההגנה החקיקתית על זכויות יוצרים - כל חייו של האמן, ועוד שבעים שנה לאחר מותו. בתמורה, החברה הייתה אמורה להפיץ ולשווק את שירי האמן ולשלם לו חלק מההכנסות. האמן טען כי החברה לא הפיצה כראוי את יצירותיו ולא שילמה לו כסף, ולכן הוא רשאי לבטל את החוזה, מה גם שהוא לא נחתם לתקופה מסוימת. החברה הכחישה את הטענות, טענה כי האמן ויתר על זכויותיו בכך שלא תבע אותן במשך למעלה משלושים שנה, וכי תקופת ההתיישנות פגה. בית המשפט הסכים עם טענות החברה, ולא מצא ראיות לניצול או להפרות להן טען האמן. יתר על כן, בית המשפט קבע כי החוזה, שהעביר זכויות קניין רוחני, אינו פתוח, ולכן לא ניתן לבטלו באופן חד צדדי ללא הצדקה משפטית, דבר שהאמן לא סיפק. תביעתו של האמן נדחתה, והוא חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של החברה.