ע"א 8805/13

תקציר

המערער, בעל צרכים מיוחדים, שהה במעון מגיל שבע ועד גיל שלושים כמעט. היו לו גם אפוטרופסים שמונו על ידי בית המשפט. המערער הגיש תביעה נגד האפוטרופוסים, המעון והמדינה, בטענה כי התרשלו בו והתעללו בו. המשיבים טענו כי חלה התיישנות במקרה זה. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער. בערעור הסכימו השופטים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחו את הערעור. ראשית, הסכימו השופטים כי הטענות אכן התיישנות, וכי המערערת לא סיפקה כל נימוק לדחות את טענות ההתיישנות של המשיבים, מה גם שהמערערת לא הגישה תשובה לטענה זו בבית המשפט קמא. שנית, גם אם לא הוחלה התיישנות, אישרו השופטים את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ודחו את טענות המערער נגד האפוטרופוסים והמעון, שכן לא מצאו ראיות למעשים פסולים מצדם. אשר למדינה, הסכימו השופטים כי הפרו את חובתם החקוקה כלפי המערער, אך הפרה זו גרמה למערער נזק לא ממוני רק לתקופה מסוימת. מאחר שהמערער לא הוכיח נזק כספי כלשהו, השופטים לא ששו לפסוק לו פיצוי כלשהו. עם זאת, השופטים פסקו למערער הוצאות משפט גבוהות יותר מהמדינה, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, ועודדו את המערער לשתף פעולה עם הרשויות ולבקש את תמיכתן.