ע"א 27187-11-23

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים לדחות תביעה לדמי תיווך של המערערים - שניהם מתווכי נדל"ן רשומים - ממשיב שרכש נכס שרשמו. בית משפט השלום קבע כי המערערים אינם זכאים לשכר הטרחה משום שלא ניתן לראות בהם הגורם האפקטיבי שהוביל לרכישה, כנדרש בחוק מתווכי מקרקעין. הסוגיה המרכזית במקרה דנן סובבת סביב פרשנותו של סעיף 14 לחוק, ובפרט האם תפקידם של המערערים בהקלת המפגש הראשוני בין המשיב לבין המוכרים, אשר חתמו על הסכם בלעדיות עם המערערים, מכשיר אותם כגורם הקובע. המערערים טענו כי היה על בית המשפט ליתן משקל רב יותר להסכם התיווך הכתוב עליו חתמה המשיבה, אשר התווה את מבנה שכר הטרחה ואת הנסיבות בהן יהיה חייב. שופט בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערים. בפסק הדין הודגש כי שגה בית משפט השלום בכך שהמעיט בחשיבותו של ההסכם הכתוב שנחתם על ידי המשיב, אשר התווה באופן ברור את החובות ואת דמי התיווך. השופטת מתחה ביקורת גם על התמקדותו המוגזמת של בית משפט השלום בפגישה הראשונית שהנחו המערערים, וציינה כי יש לקחת בחשבון גם את תרומתם לאורך הליך המשא ומתן בעת הערכת תפקידם כגורם יעיל. זאת ועוד, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענת המשיב כי אולץ לחתום על הסכם התיווך, והדגישה כי יש לכבד חוזים. המערערים זכאים לדמי תיווך, שכן מילאו אחר התנאים הקבועים בסעיף 14 לחוק מתווכי מקרקעין. המשיב חויב לשלם הוצאות שימוע בסך 17,500 ₪ לשתי הערכאות, והערבות תוחזר למערערים באמצעות עורך דינם.