ע"ע 39818-11-12

תקציר

בית המשפט דן בתקנות הנוגעות לערעורים שכנגד, לרבות החובה להגישם בתוך עשרה ימים מיום קבלת הערעור הראשוני, והאפשרות להאריך מועד זה. על פי תקנה 125, הארכה יכולה להינתן מ"טעם מיוחד", אשר צריך להיות מוצדק על ידי המערער. קיומו של ערעור מתנהל עשוי להוות סיבה כזו, אך אין די בו כשלעצמו, ויש להתחשב בגורמים נוספים, כגון היקף השיהוי, סיכויי הערעור שכנגד והתנהלות המערער. במקרה דנן, שיהוי של 21 יום בהגשת הערעור שכנגד נבע מטעות של בא כוח המשיב בספירת הימים, שאינה נחשבת סיבה תקפה. עם זאת, סיכויי ההצלחה של הערעור שכנגד בשתי נקודות ספציפיות – אי מתן פדיון חופשה וקביעת שכרו של המשיב – נחשבים מספיקים כדי להצדיק הארכה. משכך, הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור שכנגד מתקבלת באופן חלקי בלבד, ומוגבלת לשתי סוגיות אלה. יתר עילות הערעור שכנגד נדחות. המשיב נדרש להגיש סיכומים בכתב ביחס לשתי נקודות אלה, ולמערער תהיה הזדמנות להשיב. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים, והם יעודכנו על כך בהתאם.