ע"א 10483/05

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא לפסול עצמו מלדון בשלושה תיקים. שלושת המקרים עסקו בסכסוך על צוואתו של אדם שנפטר, כאשר ארבעת ילדיו התנגדו לקיום הצוואה, שהיטיבה עם אלמנתו של המנוח, ובתביעה נלווית נגד אחד הילדים שהגישו האלמנה ובנה החמישי. במהלך החקירות שלח הבן החמישי מכתב לצד שלישי, שהובא לידיעת השופט, ובו האשמות חמורות נגד התנהלותו של השופט עצמו. כתוצאה מכך, החליט השופט לפסול את עצמו מלדון בתיקים, בנימוק של חשש למראית פני הצדק וההשפעה הפוטנציאלית של מכתבו של הבן החמישי על תפיסותיו שלו את התיק. המערערים טענו כי לא היה חשש ממשי למשוא פנים וכי התנהלות השופט הייתה ללא רבב, ופירשו את מכתבו של הבן החמישי כניסיון להלך אימים על בית המשפט. הם סברו כי קיום הפסילה יעביר מסר שגוי וכי המשך הדיון עם השופט הנוכחי הוא לטובת הצדק, מה גם שהתיק נמצא בשלב מתקדם. המשיב, לעומת זאת, תמך בפסילה וציין כי היא נבעה מגישת בית המשפט לאורך כל ההליך וכי העברת הדיון לשופט אחר תועיל. השופט הבהיר בתשובתו כי החלטתו לא נבעה מחוסר אובייקטיביות או ניטרליות, אלא ממידע חיצוני שהגיע אליו על מהימנותו של עד מפתח. הוא הדגיש כי גיבש דעה לגבי נטיותיו ומהימנותו של העד על סמך המכתב, דבר שעלול להשפיע על שיקול דעתו. לאחר ששקל את הטענות, הגיע שופט הערעור למסקנה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים של המשפט וכי החלטת בית המשפט לפסול את עצמו הייתה ראויה. לפיכך נדחה הערעור, למרות השלב המתקדם של הדיונים, והשופטת הדגישה כי עמדתו הסובייקטיבית של בית המשפט אינה מכרעת במקרים כאלה. תחת זאת, מבחן הפסילה הוא אובייקטיבי, ומתבסס על נתונים המצביעים על חשש ממשי להיעדר משוא פנים. במקרה זה, מכתבו של הבן החמישי והתרשמותו של השופט ממנו לאחר מכן יצרו מצב שבו השופט חש שדעתו "ננעלה", מה שיצר חשש לגיטימי למשוא פנים. משכך, קבע שופט הערעור כי הפסילה מוצדקת ודחה את הערעור, תוך שהוא בוחר שלא להתערב בהחלטה המקורית.