ת"צ 61063-02-20

תקציר

פסק הדין מאשר תביעה ייצוגית נגד מספר קרנות ביטוח וחברות הניהול שלהן. בתביעה נטען כי הנתבעים מפרשים ומחילים באופן שגוי הוראה מסוימת לתקרת שכר בהתאם לשיטת שלוש השנים המתווה בתקנות האחידות, וגורמים לעמיתים שפרשו לאחר מועד מסוים לקבל פנסיה נמוכה מהמגיע להם. בית המשפט מתייחס תחילה לעניינים שיפוטיים ופרוצדורליים מקדמיים, דוחה את טענות הנתבעים כי יש לסלק את התביעה מחוסר עילת תביעה אישית של התובעים נגד חלק מהנתבעים, ומקבל כי הגדרה רחבה של קבוצת התובעים מתאימה במקרה זה. עוד קובע השופט כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות, ומסכים עם התובעים כי ניתן לייחס את התביעה להפרשי גמלה לשנת 2003, למעט מקרים בהם מתקבלת הגנת ההתיישנות של עמיתים שפרשו לגמלאות למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה. בבואו לסוגיה המרכזית של המקרה, מפרש בית המשפט את ההוראה השנויה במחלוקת שבתקנות האחידות, ומסכים עם התובעים כי גישת הנתבעים נוגדת את משמעותו הברורה של החוק. השופט מציין כי קיים סיכוי סביר שעמדתם הפרשנית של התובעים תתקבל בתום המשפט, תוך קיום התנאים הנדרשים להגשת תובענה ייצוגית. לאחר מכן דן בית המשפט ביעילות ובהגינות של פתרון הסכסוך באמצעות תובענה ייצוגית. היא מאשרת את התביעה כתובענה ייצוגית לעמיתים שפרשו לאחר פברואר 2012, וקובעת כי מפניות הנתבעים עצמם עולה כי איתור חברי הקבוצה הרלוונטיים וחישוב שכרם יהיו פשוטים יחסית לתקופה זו. עבור עמיתים שפרשו מוקדם יותר, התביעה אינה מאושרת כתובענה ייצוגית בנימוק שאיתור וחישוב הפיצוי לקבוצה זו יהיה מורכב מדי ועתיר משאבים. לבסוף, השופט קובע כי התובעים ובאי כוחם יכולים לייצג כראוי את האינטרסים של הקבוצה, ומפרט את פרטי התביעה הייצוגית, לרבות חברי הקבוצה, התובעים, באי כוחם, עילות התביעה, השאלות המשותפות והסעדים המבוקשים. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 100 אלף שקל, ונקבע דיון נוסף כדי לדון באפשרות לפשרה ולתת הוראות להמשך המשפט במידת הצורך.