ה"פ 355/06

תקציר

המבקשים, בעלי חוזה חכירה חקלאי לחלקת קרקע בנס ציונה, עתרו לבית המשפט לקבלת פיצויי הפקעה מהמשיב, מחלקת עבודות ציבוריות, בעקבות צו הפקעה שפורסם בשנת 2000 לגבי חלק מהמקרקעין. המבקשים טענו כי שווי הקרקע המופקעת צריך להתחשב בפוטנציאל התכנוני שלה וכי עליהם לקבל פיצוי לפי שווי הקרקע במקרה של שינוי ייעוד, שכן חוזה החכירה שלהם לא כלל סעיף הקובע את גורל הקרקע במקרה כזה (המכונה "סעיף 15"). כמו כן ביקשו פיצויים על פגיעה בתשתית המים בקרקע הנותרת שלא הופקעה וכן תשלום מיסים שונים. המשיב טען, כי זכויות המבקשים במקרקעין מוגבלות לעיבוד חקלאי, וכי היעדרו של סעיף 15 מחוזה החכירה אינו מקנה להם זכויות נוספות. לטענת המשיב, אין להתחשב בפוטנציאל התכנוני של הקרקע, שכן הוא לא הוכח, וממילא הקרקע הוקפה בשטחים המיועדים לתשתיות, אשר שללו ממנה פוטנציאל זה. המשיב הוסיף וטען, כי המבקשים יפוצו בגין הפגיעה בתשתית המים, וכי אל לו לבית המשפט להורות על תשלום מיסים, שהם חובתם האישית של המבקשים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב ודחה את טענות המבקשים בדבר העקרונות לקביעת שווי הקרקע המופקעת. ראשית, קבע בית המשפט כי המבקשים לא הוכיחו את הפוטנציאל התכנוני של הקרקע. הקרקע יועדה לחקלאות והוקפה בכבישים ובמסילות ברזל, שמנעו בנייה בחלק גדול ממנה. העובדה שהקרקע הייתה צמודה לאזורי מגורים לא הצביעה על פוטנציאל תכנוני, מה גם שלא היו באופק תוכניות לשינוי ייעוד הקרקע. שנית, בית המשפט קבע כי זכויות המבקשים במקרקעין מוגבלות לעיבוד חקלאי, והיעדרו של סעיף 15 מחוזה החכירה אינו מקנה להם זכויות נוספות, מה גם שהם לא שילמו דמי היוון בגין הקרקע, ותקופת החכירה לא הייתה ארוכה. המבקשים גם לא היו זכאים לפיצוי בהתחשב בשווי הקרקע במקרה של שינוי ייעוד, שכן הדבר לא היה רלוונטי לזכויותיהם בקרקע. בית המשפט קבע כי זכויותיהם של המבקשים כחוכרים חקלאיים אינן קרובות לזכויות בעלות, וכי פיצוים בהתאם לשווי הקרקע לאחר שינוי ייעוד יביא להתעשרות בלתי הוגנת. באשר לתשתיות ולמיסים, קיבל בית המשפט את טענות המשיב ודחה את טענות המבקשים. המבקשים היו זכאים רק לפיצוי בגין ירידת ערך הקרקע שלא הופקעה כתוצאה מהפגיעה בתשתית המים, וניכר היה כי מע"צ, כרשות המפקיעה, אינה אחראית לנזק שגרמה רכבת ישראל לצנרת המים. עוד קבע בית המשפט, כי לא יורה למשיב לשלם את המסים החלים על המבקשים, שכן הדבר אינו נדרש על פי דין, ומבוסס על נזק תיאורטי בלבד. לאור האמור, מינה בית המשפט שמאי מטעם בית המשפט לקביעת שווי הקרקע המופקעת, בהתאם לקביעות שנקבעו בפסק הדין. לצדדים ניתנה הזדמנות להסכים על גובה הפיצוי בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק הדין, או להסכים על שמאי מכריע משותף, ואם לא יעשו כן, ימנה בית המשפט שמאי. המבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.