בב"נ 69944-09-24

תקציר

בבקשה לביטול צווים מנהליים להפסקת עבודות, עומדת לדיון השאלה האם העבודות שבוצעו, הכוללות עבודות עפר, חפירה ויציקת ביסוס לקירות תמך, בוצעו כדין תחת היתרי הבנייה שניתנו למבקשת. **עובדות המקרה:** המבקשת, "נוף מיגדל בנייה בע"מ", קיבלה היתרים לבניית קוטג'ים דו-משפחתיים בשלושה מגרשים בערד. הצווים המנהליים להפסקת עבודות ניתנו בגין עבודות עפר וחפירה, ויציקת ביסוס של קיר תמך, במגרשים ציבוריים הגובלים עם המגרשים בהם למבקשת היתר בנייה. עבודות אלו נועדו לבניית קיר תמך המפריד בין המגרשים לשטח הציבורי. **המסגרת הנורמטיבית:** הצווים המנהליים ניתנו מכוח סעיף 216 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, המאפשר הוצאת צו הפסקת עבודה על ידי מהנדס הוועדה, על יסוד דוח מפקח, כאשר יש יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבודה אסורה. תכליתם של צווים אלו היא לאפשר אכיפה מהירה של דיני התכנון והבניה ולמנוע "עובדות בשטח". סמכות בית המשפט לביטול צו מנהלי, הקבועה בסעיף 229 לחוק, קמה במקרים הבאים: 1. העבודה בוצעה בהיתר. 2. לא התקיימו דרישות למתן הצו. 3. נפל בצו פגם חמור. קיים דין וחשבון על תקינות ההליך המנהלי, לפיו חזקה שהפעולה המנהלית נעשתה כדין ובסמכות. הנטל לסתור חזקה זו מוטל על המבקש. **גדרי המחלוקת:** הצדדים אינם חולקים על ביצוע העבודות, על החובה לקבל היתר בנייה, ועל שינוי בשיטת בניית קיר התמך – מקיר "כובד" (שאושר בהיתר) לקיר "רגל". המחלוקת המרכזית היא האם העבודות בוצעו כדין תחת היתר. **טענות המבקשת:** לטענת המבקשת, העבודות, לרבות קיר התמך בשיטת "קיר רגל", חוסות תחת היתרי הבנייה. היא הציגה "תשריט של התוכנית" וכן מכתב מחברת הנדסה הממליץ על שיטת "קיר רגל". לטענתה, לא היה מנוס הנדסי מביצוע העבודות בשטח הציבורי, וכי הפתרון ההנדסי שנבחר פוגע פחות בשטח הגובל. כמו כן, טענה כי לא פלשה לשטח ציבורי. **טענות המשיבה (עיריית ערד):** לטענת המשיבה, היתר הבנייה ניתן לקיר מסוג "קיר כובד", והמבקשת בנתה בחריגה מההיתר. ה"תשריט" שהציגה המבקשת לא הוגש ואושר על ידה, ולא ניתנו היתרים לביצוע עבודות בשטח הציבורי. לטענתה, ניתן היה לבצע את הקיר בשיטה שלא פוגעת בשטח הציבורי, והבנייה בפלישה לשטח הציבורי מצמצמת אפשרויות בנייה עתידיות בשטח זה. **עדות העדים:** * **מר מצליח קמחי (מהנדס מטעם המבקשת):** אישר שהתשריט שהוגש לא צורף לבקשה להיתר, וכי בגרמושקה (תוכנית להיתר) קיים קיר מסוג "כובד" ולא "רגל". הודה שהמסמך הוגש לרשויות אך לא היה בטוח. אישר שלא הודיע לוועדה על שינוי שיטת הביצוע ולא הגיש תכנון מפורט. העיד כי שיטת "קיר רגל" עשויה להיות מושפעת משיקולים כלכליים. בסיום חקירתו, השיב "כנראה" לשאלה האם שינוי השיטה מהווה סטייה מהיתר. * **מר ראובן נאוי (מנהל המבקשת):** טען כי אין הבדל מהותי בין "קיר כובד" ל"קיר רגל" מבחינת סכימה כללית, וה"אמיתי" מופיע בחישובים סטטיים. טען כי קיבל היתר לכל הקירות בשכונה. * **מר אילן לוי (מנהל עבודה):** טען כי שינוי שיטת הביצוע הוא לפי שיקול דעת המהנדס ואינו דורש עדכון לוועדה, כי החפירה והרגל מופיעות בתוכנית. * **גב' מרים אלחדד (מהנדסת הוועדה המקומית):** הדגישה כי התשריט שהציגה המבקשת אינו חלק מהיתר הבנייה, אינו תואם את הבקשה להיתר, ולא מצוי בתיק הוועדה. אישרה כי גם ב"קיר כובד" יש כניסה לשטח ציבורי, אך כניסה של 5 מטרים היא בעייתית. טענה כי שינוי בשיטת הביצוע מחייב הליך של "התרת שינויים בסמכות מהנדס" או בקשה להיתר חדש. **דיון והכרעה:** בית המשפט קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה שהעבודות בוצעו תחת היתר בנייה. * **ביחס לקירות תמך:** אין מחלוקת כי ההיתר ניתן לקיר מסוג "כובד" ולא "רגל". התשריט שהציגה המבקשת לא הוגש לוועדה ואושר. גם אם היה מוגש, לא היה בו כדי לפטור מהחובה לקבל היתר או אישור לשינוי. ככל שהמבקשת סברה שיש לבחור בשיטת ביצוע שונה, היה עליה לפנות לוועדה בבקשה להתרת שינויים או להיתר חדש. בנייה בחריגה מהיתר היא עבודה אסורה, ואין זה רלוונטי אם הייתה פלישה לשטח ציבורי או לא. * **ביחס לעבודות החפירה:** המבקשת לא הציגה אסמכתא להיתר לביצוע עבודות חפירה בשטח הציבורי בהיקף שבוצע בפועל. גם אם היה מוכח היתר לחפירה, היתר זה היה לצורך בניית "קיר כובד". מרגע שהוכח כי העבודות נעשות לצורך בנייה אסורה (קיר רגל ללא היתר), אין מניעה להוצאת צו הפסקת עבודות גם ביחס לעבודות החפירה, שכן הן מהוות שלב בבנייה האסורה. **החידוש המשפטי / העיקרון המרכזי:** פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על קבלת היתרים ואישורים לשינויים בתכניות בנייה שאושרו. גם כאשר מדובר בשינוי טכני לכאורה (מקיר כובד לקיר רגל), אם שינוי זה חורג מהיתר הבנייה המקורי, בין אם מבחינת שיטת הבנייה ובין אם מבחינת היקף החפירה בשטח הגובל, יש צורך לקבל היתר בניה או אישור לשינוי מהרשויות המוסמכות (הוועדה המקומית או מהנדס הוועדה). אי קבלת היתר כאמור, הופכת את העבודה ל"עבודה אסורה" ומצדיקה הוצאת צו הפסקת עבודה מנהלי, ללא קשר לשאלה האם הייתה פלישה לשטח ציבורי, או אם הפתרון ההנדסי היה "היחיד האפשרי" מבחינה טכנית. בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית, ואינו יכול לאשר בדיעבד בנייה שבוצעה בחריגה מהיתר ללא הליך מסודר.