ת"פ 41994-04-25

תקציר

בכבוד השופט שמאי בקר, בית משפט השלום בתל אביב-יפו, גזר דין בת"פ 41994-04-25 מדינת ישראל נ' וניבסקי (עציר). **העובדות המרכזיות:** הנאשם, איוון וניבסקי, הורשע על פי הודאתו בעבירת החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כתב האישום מתאר כיצד קיבל הנאשם מאדם בשם דימיטרי בוליוק, לו היה חייב כסף, אמצעי לחימה ורכיבים של מטען חבלה, וביקש ממנו לשמור עליהם בביתו למשך כשבוע. אמצעי הלחימה כללו ארבע לבנות חבלה עם חומר נפץ מסוג RDX, רימון רסס, וחלקי מטען חבלה. אמצעי הלחימה התגלו על ידי חברתו של הנאשם, אשר הזעיקה את המשטרה. **טיעוני התביעה וההגנה לעונש:** * **התביעה:** ביקשה להשית על הנאשם עונש שלא יפחת מ-5 שנות מאסר, בטענה כי החזקת נשק, ובפרט מטעני חבלה ורימונים, מהווה איום ממשי על הסדר הציבורי ועל חיי אדם. הדגישה את הצורך בענישה מרתיעה ואת מדיניות הענישה הנהוגה, וביקשה למקם את העונש בשליש העליון של מתחם העונש. * **ההגנה:** ביקשה להשית על הנאשם עונש שלא יעלה על 21 חודשי מאסר (המינימום הקבוע בחוק). טענה לנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, כגון היותו אזרח זר, ללא עבר פלילי, וכן מצבו הבריאותי הקשה של אביו. הדגישה כי הנאשם פעל כ"שומר" בלבד עבור אחר, כי נטל את אמצעי הלחימה בשל החוב הכספי, וכי הביע חרטה ונטל אחריות. כן הפנתה לעקרון אחידות הענישה וביקשה להתחשב בפסיקה שניתנה בעניינו של דימיטרי. **ניתוח משפטי ופסיקה רלוונטית:** בית המשפט הדגיש את חומרתן הרבה של עבירות הנשק, ואת הפגיעה בערכים מוגנים כגון שלום הציבור וביטחונו. בית המשפט ציטט פסקי דין רבים של בית המשפט העליון (רע"פ 5613/20, ע"פ 3169/21, רע"פ 3619/21, עפ"ג 38889-05-25) המצביעים על מגמת החמרה בענישה, ועל הצורך בהרתעה, לאור שכיחות התופעה והנזק הפוטנציאלי הגלום בהחזקת נשק. * **סכנת הנשק:** בית המשפט הדגיש את סכנת הנפשות הממשית הגלומה בהחזקת אמצעי לחימה הכוללים חומר נפץ, כפי שנקבע בע"פ 3491/13. כן הובהר כי רימון רסס הוא נשק התקפי בעל פוטנציאל נזק חמור וקטלני, ואין לראותו ככלי נשק להגנה עצמית. * **מידת הפגיעה:** בית המשפט קבע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא לפחות בינונית. הוא פירט את סוג וכמות אמצעי הלחימה (4 לבנות חבלה, רימון רסס), ואת הסיכון שנוצר ליושבי הבית ולדיירים נוספים. * **נסיבות ביצוע העבירה:** בית המשפט ציין כי העובדה שהנאשם החזיק את אמצעי הלחימה עבור אחר, כ"שומר", ולמשך תקופה קצרה, ולא לשם הפעלה או שימוש, "מקהה אך במעט" את חומרת נסיבות ביצוע העבירה. הוא הבהיר כי לו היה מדובר בנאשם שהחזיק את הנשק שלא כ"שומר" ובנסיבות אחרות, הרף התחתון של מתחם העונש היה גבוה יותר. * **פסיקה השוואתית:** בית המשפט ניתח פסקי דין שהגישו הצדדים. הוא הדגיש כי פסיקה בנוגע לנאשם דימיטרי אינה רלוונטית באופן מלא, שכן כתב האישום המקורי נגדו נמחק בחלקו, וגזר דינו ניתן במסגרת הסדר טיעון הכולל עבירות אחרות. **קביעת מתחם העונש והטלת העונש:** * **מתחם העונש:** לאור הפגיעה בערכים המוגנים, סוג וכמות הנשק, נסיבות האחזקה (כ"שומר" ולזמן קצר), ומדיניות הענישה הנהוגה, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם נע בין 28 ל-52 חודשי מאסר בפועל. * **שיקולים לקולא:** בית המשפט שקל לקולא את העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי, את לקיחת האחריות והחרטה שהביע, את מצבו הבריאותי הקשה של אביו והרצון לפגוש בו, ואת נסיבותיו האישיות הקשות כאזרח זר הנמצא בישראל לבדו. * **העונש שנגזר:** בית המשפט החליט למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם העונשי, והשית עליו: * 28 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. * 9 חודשי מאסר על תנאי, שלא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 36 חודשים עבירת נשק מסוג פשע. * צו להשמדת הנשק. * השבת טלפון ודרכון לנאשם. * החזרת פיקדונות שהופקדו. **חידוש או דגש משפטי:** הגזר דין מדגיש את הגישה המורכבת של בית המשפט בענישת החזקת נשק, כאשר הוא מבחין בין עבריין שמחזיק נשק לצורך שימוש או הפעלה, לבין מי שמחזיק בו כ"שומר" עבור אחר. ההבחנה הזו, גם אם "מקהה אך במעט" את חומרת העבירה, משפיעה על מיקום העונש בתוך מתחם הענישה. כמו כן, הוא מאשר מחדש את החשיבות הניתנת לנסיבות האישיות הקשות של הנאשם, גם בעבירות חמורות מסוג זה, כגון היותו אזרח זר, התמודדות עם מחלה סופנית של בן משפחה, והיעדר עבר פלילי.