ס"ק 21/10

תקציר

הסתדרות העובדים הארצית בישראל עתרה להכרה בטייסי חברת התעופה אל על כיחידת מיקוח נפרדת, עתירה שנדחתה על ידי בית המשפט. מבחינה היסטורית, יחסי העבודה של אל על אימצה גישה של יחידת מיקוח אחת, המקיפה את כלל העובדים מאז שנת 1982, מתוך הצורך לפתור סכסוכי עבודה נרחבים. למרות תפקידם הייחודי של הטייסים ותביעותיהם לייצוג מיוחד, הראיות הראו כי יחידת מיקוח מאוחדת תרמה באופן משמעותי ליציבות העבודה ולמניעת התחרות ההיסטורית והקונפליקט בין מגזרי העבודה השונים. בית הדין הדגיש את "כלל ההסכמה", והדגיש את ההסכם ההדדי בין אל על להסתדרות שהחזיקה יחידת מיקוח אחת, ושלל כל שינוי חד צדדי בתקופת ההסכם הקיבוצי. יתר על כן, ההסכם הקיבוצי הקיים העניק אוטונומיה משמעותית וייצוג הולם לטייסים במסגרת, תוך שלילת הצורך ביחידת מיקוח נפרדת. כמו כן, הועלו חששות לגבי הגישה של חברת אייסה, שעלולה לערער את יחסי העבודה הקיבוציים אם טייסים יורשו לעזוב את יחידת המיקוח העיקרית. בית הדין שב ואישר את כוחה של האחדות למשא ומתן קיבוצי, וציין כי הפרדת הטייסים עלולה להחליש את כוח המשא ומתן הכולל ולפגוע ביציבות יחסי העבודה. לפיכך, קיום יחידת מיקוח אחת העולה בקנה אחד עם האינטרסים הרחבים יותר של כלל העובדים ועם היושרה התפעולית של החברה נחשב חיוני, ודחה את הבקשה לייצוג נפרד בשל ההשלכות המורכבות שהיו לה על יחסי העבודה.