ע"פ 578/78

תקציר

במקרה זה הורשע המשיב לראשונה בבית משפט השלום בבנייה בלתי חוקית על קרקע חקלאית ללא היתר, בניגוד לסעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. הוא בנה מבנה בגודל 12X10 מטר, החל מעמודים וקירות ועד שהתגלה. בית משפט השלום גזר עליו קנס, מאסר בפועל למשך שמונה חודשים וחצי מאסר על תנאי והורה להרוס את המבנה הבלתי חוקי. בערעור הפחית בית המשפט המחוזי את עונש המאסר בפועל לשלושה חודשי מאסר על תנאי מלאים, בטענה כי ההרתעה בפועל טמונה באכיפת צו ההריסה, ולא במאסר. המדינה ערערה על הפחתה זו, ובית המשפט העליון החזיר את העונש המקורי על כנו, תוך שהוא מדגיש כי עונשי המאסר משמשים הרתעה חיונית מפני עבירות תכנון ובנייה נרחבות. בית המשפט העליון ציין את אוזלת ידם של אמצעים משפטיים קודמים נגד עבירות מסוג זה, והדגיש את חוסר היעילות של הקנסות ואת אי מימוש צווי ההריסה. לפיכך, הם קבעו כי יש להטיל עונשים חמורים כדי לקיים איסורים חוקיים ולמנוע מעשי בנייה בלתי חוקיים. בנוסף, המדינה נושאת באחריות להבטיח את ביצוע צווי ההריסה, תוך נקיטת צעדים משפטיים נוספים במקרה של אי-ציות, תוך הדגשת החשיבות של אכיפת החלטות בית המשפט כדי לשמור על שלטון החוק.