ע"א 5717/91
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה זה התייחס בית המשפט העליון למחלוקת הנוגעת לערבות בנקאית שהנפיק בנק דיסקונט עבור אז-דאז, על פי חוזה עם מאליבו, להקמת מפעל תרופות. הערבות הוקצתה מאוחר יותר לבנק הפועלים. ליבת הסוגיה נסובה סביב אמיתות התצהיר הנדרש לאכיפת הערבות, שנטען בכזב כי מליבו לא עמדה בהתחייבויותיה. בית המשפט בחן האם הערבות הבנקאית היא אוטונומית, מה שבדרך כלל לא יחייב את הבנק לחקור את עסקת הבסיס אלא פשוט לכבד את הדרישה עם הצגת המסמכים הנדרשים. עם זאת, חריג ההונאה מאפשר חריגה מעיקרון זה אם קיימת הונאה חמורה. בית המשפט מצא את התצהיר כוזב, ביודעו שאינו אמת ונעשה אך ורק למימוש הערבות, העולה כדי תרמית חמורה. הדבר הצדיק החלת חריג המרמה, מניעת בנק הפועלים מלאכוף את הערבות, ובנק דיסקונט מלפרוע אותה. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, תוך שהוא מדגיש את חשיבות ההגנה על ערבויות בנקאיות במסחר, אך מכיר בהונאות כחריג קריטי. החלטה זו מדגישה את האיזון בין שמירה על שלמות הערבויות הבנקאיות לבין הגנה על צדדים מפני תביעות תרמית.
חקיקה מקושרת
ע"א 5717/91 מליבו ישראל בעמ נ' אז-דז טרום בעמ, עליון (25.9.1996)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.