דב"ע מג/85 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חובתה של רשות הנמלים לשלם דמי תגמול לקרן נתיב עבור עובדיה הפורשים, ובפרט לעניין "תוספת אוטומטית" לשכרם. בית הדין קבע כי תוספת אוטומטית זו, על אף שמה, אינה תוספת אלא חלק בלתי נפרד משכר היסוד של העובדים. נקבע כי הרשות לא עמדה בהסכם העבודה בכך שלא שילמה את דמי התגמול המקבילים בגין רכיב זה. משכך, חויבה הרשות לשלם "פיצוי מהוון" לכל אחד מהמשיבים, המייצג את הסכום שהיה צריך להפריש לפנסיה שלהם בקרן נתיב. עם זאת, בית המשפט הגביל את היקף פסק הדין וקבע כי הוא מעניק פסק דין הצהרתי בלבד. המשמעות היא שעל הרשות לשלם את הסכום המוצהר אך אינה אוכפת פיצוי כספי. בנוסף, אישר בית המשפט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר כי התביעות לתקופה שלפני ספטמבר 1974 התיישנו, ובכך דחה את הערעור שכנגד. כל צד היה אחראי להוצאותיו. ככלל, פסק הדין מדגיש כי מהותו של רכיב השכר, ולא תוארו, קובעת את טיבו, ובמקרה זה התוספת האוטומטית אכן הייתה חלק משכר היסוד.