ע"ש 28/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדת הערר של עיריית דימונה בעניין חיובי ארנונה בגין התחנה המרכזית שהפעיל המערער לשנת 1989/90. המערערת טענה כי הנכסים המדוברים לא היו חייבים בארנונה בשנים קודמות ולכן לא ניתן לחייבם בשנה הרלוונטית, וכי המעברים בתחנה היוו "רחוב" ולכן אין לחייבם. בית המשפט קבע כי המעברים אינם "רחוב" שכן הם אינם משמשים אך ורק למעבר, אלא משרתים גם את המבנים הסמוכים. עוד קבע בית המשפט כי חיוב הארנונה בגין המעברים בשנה הקודמת היה שגוי ולכן העירייה הייתה רשאית לתקן את הטעות, למרות חוקי ההקפאה שהגבילו את העלאת הארנונה משנה לשנה. בית המשפט בחן האם יש לחייב את יתר הנכסים, לרבות מקלט, מרתף ומחסנים, בארנונה, ומצא כי יש לחייב במס את המקלט וחלק מהמרתף, אך המרתף המשמש כחדר ספורט לעובדי המערערת ולמחסנים אינו חייב בכך, בשל פטור בפקודת הארנונה והארנונה הממשלתית (פטור). בית המשפט קיבל את טענות המערער בחלקן והורה לעירייה לשלם 2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.