תב"כ 12/15

תקציר

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית קבע את משמעות המונח "תעמולת בחירות" בסעיף 5(א)(1) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, ואת אחריותן של רשויות השידור לקיים את האיסור בן 60 הימים לפני הבחירות על תעמולה כאמור. תעמולת בחירות היא לא רק הטפה או תקיפה מפורשת, אלא גם שידורים שהשפעתם הדומיננטית היא תעמולה ולא חדשות. על גופי השידור להקפיד על הצגת עמדות מאוזנת ולהיות רגישים לשוויון בין המועמדים. עליהם לעמוד על המשמר מפני מועמדים המנצלים מראית עין לתעמולה, ולהזהיר את המרואיינים בהתאם. בעוד שהימנעות משידורים חיים עשויה להפחית סיכונים, מדובר בהחלטה מקצועית ומוסרית. ליו"ר יש סמכות למנוע שידורים אבל זה אמצעי חריג, ואין חובה להקליט מראש. ריבוי כלי התקשורת מאפשר לכאורה לצמצם את האיסור על תעמולת בחירות, ואחרת ניתן למלא את החובה לשמור על שוויון. גישה זו שומרת על האיזון בין חופש הביטוי לשוויון, במיוחד כאשר רוב המועמדים ממילא מנצלים את מראית העין לתעמולה. פסק הדין מזכיר למועמדים את חובתם לציית לחוק, תוך הכרה בפוטנציאל של המחוקק לבחון מחדש את האיסור.