ת"א 23150-01-12

תקציר

פסק הדין דן בטענותיהם של חמישה תובעים שתבעו חברה מנהלת בגין אי סדרים כספיים בבניית מושב במטה יהודה. השופט פסק לטובת התובעים, וקבע כי החברה אכן גבתה "כספים אסורים" מחלק מהתובעים, וגבתה מהם תשלום יתר בגין עבודות פיתוח מחוץ לחלקותיהם. עם זאת, השופטת דחתה את דרישת התובעים להחזר תשלומים שיועדו לעבודות פיתוח בתוך מגרשיהם, שכן הם לא הביאו ראיות לכך שעבודה זו לא בוצעה. השופטת הורתה לחברה המנהלת לשלם לתובעים 1 ו-2 76,800 שקל בסכומים שנגבו יתר על המידה, בתוספת 5,000 שקל כל אחד בגין עוגמת נפש. לתובע 3 נפסקו 26,260 ₪ בכספי גביית יתר ו-5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד להחזר בפועל. עוד קבעה השופטת כי על החברה לשלם לתובעים 1 ו-2 החזר חלקי בסך 4,000 ₪ ושכר טרחת עורך דינם בסך 23,400 ₪, ואילו לתובעת 3 נפסק 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ו-8,190 ₪ שכר טרחת עורך דין. לגבי התובעים 6 ו-7 קבעה השופטת כי הם הפרו את ההסכם עם החברה המנהלת ולכן זכאים להחזר מלא של 350,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום. כמו כן חויבה החברה לשלם לתובעים אלה 15,000 ₪ הוצאות משפט ו-58,500 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופטת קבעה כי ההסכם המדובר הוא חוזה אחיד וכי סעיף המעכב את החזרת הכספים עד למציאת שוכר חלופי הוא מפלה ובלתי סביר. לפיכך נדרשה החברה להשיב את הכספים לאלתר. לבסוף דחתה השופטת את טענות התובעים 4 ו-5, וקבעה כי לא נגבו מהם כספים אסורים, והם אינם זכאים לתשלומים כלשהם מהחברה המנהלת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 9.8.2019.