דב"ע לא/8 - 3

תקציר

על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בעניין תביעותיה של עובדת לשעבר לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נגד מעסיקה לשעבר הוגש ערעור על סמך סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה. המערערת טענה כי מאחר שיחסי עובד-מעביד חדלו להתקיים, בית הדין לעבודה נעדר סמכות לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, העוסק בתביעות בין עובדים למעסיקים. בית הדין הארצי לעבודה, לאחר ששקל את תכליתו של חוק בית הדין לעבודה ואת פרשנות הוראות השיפוט שלו, דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הנובעות מיחסי עובד-מעביד, גם אם היחסים פסקו. בית הדין פירש את החוק באופן מרחיב, תוך התמקדות בטוהר יחסי העבודה, וציין כי המחוקק התכוון להקנות לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בכל עניין שפיט בתחום דיני העבודה. המונחים "עובד" ו"מעביד" בסעיף 24(א)(1) פורשו כך שיכללו עובדים ומעסיקים לשעבר, כפי שאושרו בבחינת דיני עבודה אחרים. כך, סמכותו של בית הדין לעבודה משתרעת על תביעות המבקשות למימוש זכויות הנובעות מיחסי עובד-מעביד בעבר, והערעור, יחד עם הבקשה להיעדר סמכות, נדחה. המערערת חויבה לשלם את הוצאות המשיב.