ת"פ 39605-04-11

תקציר

בתום משפט הורשע הנאשם בחבלה במצעב מחאמיד בכוונה לפגוע בו פיזית, וכן בהחזקה ונשיאת נשק שלא כדין. כתב האישום מפרט כיצד נורה המתלונן שלוש פעמים ברגליו ונזקק לניתוח, בעוד הנאשם הוביל אותו למקום בתואנות שווא, והירי בוצע לאור יום תוך סיכון שלום הציבור. הרקע לתקיפה היה לכאורה אירוע קודם שבו דודו של הנאשם נורה ברגליו – מעשה שהנאשם סבר שהמתלונן ביצע, אם כי התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות. בקביעת העונש שקל בית המשפט את טיעוני התביעה והסנגור. התביעה טענה לעונש מאסר ממושך - בשליש העליון של הטווח המתאים - מאסר על תנאי ופיצוי לקורבן. הם הדגישו את חומרת העבירה, את הנסיבות הסובבות אותה ואת הצורך בהרתעה ובתגמול. ההגנה ביקשה מבית המשפט להקל בעונשו ולהסתפק בתקופת המעצר שהנאשם כבר ריצה מאז מעצרו בשנת 2011. הם הדגישו את גילו הצעיר של הנאשם, את חייו הנורמטיביים טרם ביצוע העבירה, את המשפחה התומכת ממנה בא ואת ההשפעה השלילית שתהיה לעונש מאסר ממושך על עתידו ועתיד משפחתו. בית המשפט הכיר באופיו הפרטני של גזר הדין ובצורך לבחון את נסיבותיו של כל מקרה. הם גם פירשו את תיקון 113 לחוק העונשין כמשקף פסיקה קיימת ולא משנה באופן יסודי את הגישה לגזירת הדין. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות חרטת הנאשם והיעדר המלצה טיפולית בשל חומרת העבירה, גזר בית המשפט על הנאשם 42 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי והורה לו לשלם לנפגע פיצוי בסך 15,000 ₪. למרות חומרת העבירה, בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את שיקום הנאשם, תוך ציון היעדר סיכון לפגיעה חוזרת, ולקח בחשבון את גילו הצעיר ואת חייו הנורמטיביים טרם האירוע. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.