רע"א 1719/09

תקציר

במקרה זה ביקש הבנק רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שהוציא צו מניעה זמני המעכב את הליכי המשכנתא נגד משיבים שמשעבדו את דירתם להבטחת חובות. בשנים 1994-1992 פתחו המשיבים חשבונות בבנק והבטיחו את חובותיהם במשכנתא ובערבויות. אולם, משלא עמדו בהתחייבויותיהם, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל בשנת 1996. למרות שורה של עיכובים במטרה להגיע להסדר, לא הושג הסכם; המשא ומתן התנהל אך הופסק בתחילת שנות ה-2000 בשל תובענה ייצוגית שהגישו המשיבים, שעסקה גם היא בנושאים הקשורים למשכנתא. בשנת 2008 ביקש הבנק לחדש את ההליכים בצו פינוי, עליו ערערו המשיבים בעילה של התערבות. בית המשפט המחוזי נתן צו מניעה זמני נגד פעולות הבנק, בנימוק שלמשיבים היה מקרה סביר והם נפגעו מחוסר המעש הממושך של הבנק. היא הצביעה על פערים בשאלה אם המשכנתא הבטיחה חובות אישיים וחובות של החברה, שעלולים להיות מושפעים מלחץ בחתימה על הסכמים. בהדגישו את הנזק שיגרום הפינוי למשיבים הקשישים לעומת איחור הביצוע של הבנק, קבע בית המשפט פיקדון בסך 100,000 ₪ כבטוחה. הבנק טען לביטול צו המניעה או להגדלת סכום הערבות, אך בית המשפט מצא כי למשיבים היו טענות מוצדקות הדורשות בדיקה רצינית בתובענה העיקרית, ומאזן הנוחות נטה לעמדתם. בסופו של דבר, בקשת הבנק למתן רשות ערעור נדחתה, תוך הדגשה כי החלטת בית המשפט בעניין הסעד הזמני מאזנת באופן רחב בין פגיעה אפשרית לבין בירור משפטי מהותי, תוך שימת דגש על שיקול הדעת המופעל בעניינים פרוצדורליים.