ב"ל 33071-04-18

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב תביעתה של תובעת להכרה כידועה בציבור של אדם שנפטר, דבר המזכה אותה בקצבת שארים. החוק מגדיר ידוע בציבור כמי שחי עם המבוטח כבני זוג, החולקים משק בית משותף ומפגינים מחויבות לחיים משותפים. התובעת לא התגוררה עם המנוח, מה שמעלה את הרף הראייתי לתביעתה. היא לא הצליחה לספק ראיות מספיקות כדי לעמוד ברף הזה. עדותה לא נתמכה על ידי עדים כלשהם, למרות הודאתה כי כמה אנשים יכלו להעיד מטעמה. יש לציין כי החלטתה שלא לזמן את ילדיה כעדים, שהיו להם יחסים קרובים עם המנוח, מעוררת חשד. בנוסף, לתובע ולמנוח לא היו חשבונות בנק משותפים, נכסים או הסכמים פורמאליים, וכל אחד מהם ניהל את הוצאותיו בעצמו. מצבה הכלכלי של התובעת, עידוד לכאורה מצד המנוחה להפחית את שעות עבודתה וטענות בדבר נסיעות משותפות לחו"ל לא הוכחו דיים. היעדר שמה של התובעת בהודעת ההספד של המנוחה, אף שאינו חד משמעי, מחליש עוד יותר את טענתה. גם עדותם של ילדי המנוח, הגם שלא ניתן לה משקל משמעותי, אינה תומכת בטענת התובע. ככלל, טענת התובעת כי היא בת זוגו הידועה בציבור של המנוח לא הייתה מבוססת דיה. הראיות שהוצגו, יחד עם החלטתה שלא לזמן עדי מפתח, מובילות למסקנה המשפטית כי היא אינה זכאית לקצבת שארים. פסק דין זה הוא אמת משפטית, השונה מאמת עובדתית, וראיות נוספות עשויות היו לשנות את התוצאה. עם זאת, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, ולתובע עומדת הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.