ה"פ 23253-03-16

תקציר

התיק נסוב סביב יחסי ממון בין בני זוג, ובפרט חלוקת נכסים. המשיבים, שנישאו לפני חקיקת חוק יחסי ממון בשנת 1974, כפופים להסדרים כספיים שנקבעו בפסיקה, לרבות חזקת שיתוף בנכסים. לטענת המבקשת, הבעל המשיב העביר את זכויותיו ברכוש המשותף לאשתו, המשיבה המשותפת, על מנת להבריח את הנכס מהישג ידם של הנושים, לרבות המבקשת, שהייתה חייבת כספים בשל חובותיו העסקיים של הבעל שלא שולמו. בית המשפט בוחן את "אותות המרמה" שהציג המבקש, המצביעים על תרמית מצד המשיבים. איתותים אלה כוללים מערכת יחסים קרובה בין בני הזוג, איום בתביעה בגין חובות הבעל, סטייה מהפרקטיקות העסקיות המקובלות, העברת הזכויות בנכס כאשר הבעל שומר על ההנאה מהנכס, וסודיות סביב ההעברה. השופטת מוצאת את עדותו של הבעל לוקה בחוסר אמינות ומציינת סתירות והתחמקויות. בנוסף, בית המשפט מטיל ספק בטענת המשיבים לפירוד רכושי מוחלט, מה גם שהאישה נשאה לכאורה בכל הוצאות הבית תוך שהיא משתכרת משכורת משמעותית ונהנית מרמת חיים גבוהה. העברת הזכויות בשווי מיליוני שקלים, ללא תמורה ולאחר 26 שנים, יחד עם הקמת גוף עסקי חדש וחובות הולכים וגדלים, מובילה את בית המשפט למסקנה כי המבקשת הוכיחה קיומם של אותות מרמה. המשיבים, על אף נטל ההפרכה, לא הסבירו אותות אלה באופן משביע רצון. לאור האמור לעיל, בית המשפט פוסק לטובת המבקש. היא מצהירה כי מחצית מהזכויות בנכס שייכות לבעל ומאשרת את העיקול הזמני של הזכויות, תוך הגבלת העיקול לגובה החוב. כמו כן חויבו המשיבים לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו של המבקש, כאשר השופט מביע מורת רוח מהתנהגותם הקשה של המשיבים כלפי באי כוח המבקש. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והעתק ממנו יישלח לבא כוחם.