ע"ע 266/99

תקציר

פסק הדין בבג"ץ 2918/93 עסק בערעור של עיריית קריית גת על החלטת הממשלה להעניק הטבות לאזורי פיתוח, שהתקבלה ללא סמכות מתאימה לפי סעיף 29 לחוק היסוד. כל השופטים הסכימו כי החלטת הממשלה בטלה ויש לקבל את העתירה. עם זאת, דעת רוב של השופטים גולדברג ודורנר קבעה כי ביטול ההחלטה צריך להיכנס לתוקף לאחר ארבעה חודשים, בניגוד לדעת המיעוט של השופט מצא. פער זה הבליט את הדיונים על היקף הבטלות היחסית, העוסק בשאלה האם ניתן לקיים באופן חלקי פעולות החורגות מסמכות כדי להגן על אינטרסים של הסתמכות, והציע כי סעדים כספיים עשויים להספיק במקום. השופטת ביניש עמדה על האופן שבו התפתחה דוקטרינת הבטלות היחסית, המאפשרת לבתי המשפט להבחין בין השפעתם של פגמים שונים על פעולות מינהליות. הדיון התרחב למגוון מקרים קשורים, תוך הדגשת הצורך לאזן בין עקרון החוקיות לבין הסתמכות ואינטרס ציבורי. הוזכרה ביקורת על גמישותה של הדוקטרינה, שהיו שטענו כי היא עלולה לערער את שלטון החוק. בבחינת איזון זה ניתן משקל לנזקים הנגרמים כתוצאה מביטול מעשים לעומת קיימם, תוך שקילת האינטרס הציבורי והשפעות הפרט. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי פגמים שנפלו במכרז למינוי מבקר היו משמעותיים דיים כדי להצדיק ביטול, אך החליט כי ביטול המינוי ייכנס לתוקף רק לאחר חצי שנה, מה שייתן לצדדים שהות להיערך לשינוי, ובכך לאזן בין חוקיות להוגנות כלפי האדם הנפגע. בית המשפט הדגיש גם מינהל תקין והקפדה על הליכים משפטיים כדי למנוע בעיות דומות בעתיד.