ת"א 2265/08

תקציר

במקרה של עיזבון המנוח זוהר דפן ויורשיו, נתבע פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בשל מותה של דפן בתאונת אופנוע. בית המשפט שקל האם לסטות משיעור השכר הממוצע במשק בעת פסיקת פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות, דיון שנסב סביב מסלול ההשתכרות הפוטנציאלי של הקטין. התובעים טענו לשילוש השכר הממוצע במשק, וטענו כי כישוריו של דפן ועיסוקו החינוכי במחשבים מעידים על פוטנציאל השתכרות מבטיח. למרות טענות אלה, קבע בית המשפט כי דפן אמנם הפגין כישורים יוצאי דופן, אך אלה אינם מצדיקים סטייה דרסטית, ובסופו של דבר קבע את בסיס שכרו על 150% מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט דחה כל שינוי בריבית הנהוגה של 3% המשמשת להיוון פיצויים, בהתאם לתקדימים, ולא מצא בסיס מספיק לשינוי שיעור החיסכון שנקבע ל-30% או גיל הפרישה שנקבע על 67. עם זאת, בית המשפט הכיר בצורך בפיצוי בגין אובדן תשלומי פנסיה עקב שינויי חקיקה המבטיחים זכויות פנסיוניות כנכסים מוחשיים. לסיכום, נפסק פיצוי בסך 924,859 ₪ לעיזבון דפן, הכולל סכומים בגין כאב וסבל, הוצאות קבורה, הפסדי השתכרות והכנסות לאחר גיל פרישה. אחריותם של הנתבעים לאגרת בית המשפט רוככה בהתאם לתקנות שכר הטרחה, ובית המשפט פסק 13% שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. פסק הדין שם דגש על היצמדות לתקדימים משפטיים תוך שקילה זהירה של חריגים הנובעים מנסיבות פרטניות.